תיאטרון בישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
RimerMoshe (שיחה | תרומות) קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה |
מ בוט החלפות: \1אפ\2 |
||
שורה 40:
==== התיאטרון הקאמרי ====
{{ערך מורחב|התיאטרון הקאמרי}}
בשנת [[1945]] אסף הבמאי [[יוסף מילוא]] חבורת שחקנים צעירים (בהם [[יוסי ידין]] ו[[חנה מרון]] שהופיעו יחדיו במסגרת להקת "[[מעין זה|מעֵין זה]]", להקת הזמר והבידור של [[הבריגדה היהודית]]) והקים את [[התיאטרון הקאמרי]]. מטרת התיאטרון הייתה להציג מחזות ברוח צעירה ובעברית "צברית" טבעית ומדוברת, בניגוד למכובדות הקלאסית של "הבימה" ולמבטא הרוסי הכבד שאפיין את שחקניה. ההצגות "[[הוא הלך בשדות]]" מאת [[משה שמיר]], שהעלה התיאטרון ב[[מלחמת העצמאות]] ו"[[הם יגיעו מחר]]" מאת [[נתן שחם]], שהועלה ב-[[1950]] ביטאו רוח זו. בין היתר ביימו בקאמרי לצד מילוא הבמאים [[פיטר פריי]], [[שמואל בונים]] ו[[היי קיילוס]], שתרמו לרוח ה[[מודרניזם]]
המדינה בראשיתה המשיכה את תפיסת התיאטרון כשופר ליצירת [[קונצנזוס]] אידאולוגי ואתוס משותף, ל[[קליטת עליה]] ולבניין החברה.{{הערה|שם=waitz|1=}} שלושת המחזות החשובים שהוצגו בשנים [[1948]]–[[1950]], "הוא הלך בשדות", "בערבות הנגב" ו"הם יגיעו מחר", נכתבו בידי אנשי "[[דור בארץ]]" (דור [[תש"ח]] או דור ה[[פלמ"ח]]) ועסקו בעיצוב הזהות הלאומית ו[[אתוס]] ה[[צבר (סלנג)|צבר]], יפה הבלורית והתואר, הלוחם האמיץ אך הרגיש, סמל [[שלילת הגולה]] וההתחלה החדשה. אתוס שמחזאי [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]], ה[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שבעים]] וה[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שמונים]] יעסקו בניפוצו בכל דרך אפשרית.{{הערה|1=בן עמי פיינגולד, '''שנות ה-60 בתיאטרון הישראלי''', בתוך: [[חנה יבלונקה]] ו[[צבי צמרת]] (עורכים), '''העשור השני: תשי"ח-תשכ"ח''', [[יד יצחק בן צבי]] 2000, עמ' 243}}
|