פתיחת התפריט הראשי

שינויים

בשנת [[1066]] פלשו ה[[נורמנים]] לבריטניה והשתלטו על [[ממלכת אנגליה]]. [[מלכי בריטניה|שושלת המלוכה]] יסדו שושלת השולטת, עם הפסקות קלות, עד ימינו. השפה שבה השתמשו הנורמנים השפיעה על ה[[אנגלית]] של אותה תקופה, והטמיעה בה מאפיינים שמקורם בשפה ה[[צרפתית]] ובשפה ה[[לטינית]].
 
לאורך רוב ימי הביניים ויילס הייתה מדינה מפולגת, שהייתה תחת שלטון של מספר ממלכות קטנות. כאשר הנורמנים פלשו לאנגליה, הם התמקדו בעיקר בגבול הפרוץ עם ויילס, והקימו מספר מוצבים צבאיים בחלק המזרחי של המדינה ובאזורי הגבול ([[המארצ'רים הוולשים]]). בתגובה לכך, תושבי ויילס, שבדרך כלל היו מפולגים, החלו להתאחד סביב מנהיגים כגון ליואלין[[ל'ואלין הגדול]], שב-[[1199]] תואר בשם "הנסיך של כל צפון ויילס".
 
ב-[[1282]], הצליח המלך [[אדוארד הראשון, מלך אנגליה|אדוארד הראשון]] ([[1272]]–[[1307]]) לכבוש את כל המדינותהנסיכויות העצמאיות שנותרו בצפון ובמערב ויילס (אזורבעיקרן זה[[ממלכת מתאים בקירוב למחוזות אנגלסי, קירנארפונשייר, מריונתגוויניד'שייר,]] קרדיגיוןו[[ממלכת וקארמארת'נשיירפוויס]]). אמנת רודלאןרוד'לן החילה באופן רשמי את שלטונו של אדוארד על ויילס שנתיים לאחר מכן. כדי לרצות את תושבי ויילס, בנו של אדוארד (לימים [[אדוארד השני, מלך אנגליה|אדוארד השני]]), שנולד בוויילס, קיבל את התואר הנסיךה[[נסיך מויילסויילס|נסיך מוויילס]] ב-[[7 בפברואר]] [[1301]]. לאחר מכן קיבלה ויילס מעמד של אזור מנהלי, שבו החזיקה באופן רשמי בין [[1284]] ל-[[1536]]. המסורת שקובעת שנסיך (או נסיכת) ויילס יורש את כתר המונרכיה הבריטית נשארה עד ימינו.
 
בין [[1284]] ל-[[1536]] הכתר הבריטי שלט על ויילס באופן חלקי, כיוון שעדיין נותרו בדרום ובמזרח ויילס מספר מדינות עצמאיות (בשלטון של לורדים) שלא היו כפופות ישירות לכתר. כוחן של המדינות הללו התפוגג ב-[[1535]], כאשר הושלם האיחוד הפוליטי והמנהלי של אנגליה ויילס. סדרת החוקים בחוקי ויילס מ-1535 הכפיפה את ויילס למערכת המשפטית של אנגליה, וחילקה את ויילס למחוזות. כמו כן, החוק הרחיב את תחום השיפוט של החוק האנגלי לכל אנגליה וויילס, והקנה לאנגלית מעמד כשפה היחידה שמותר לעשות בה שימוש למטרות רשמיות. החוק הזה גרם לכך שרוב הוולשים לא יכלו להתקבל לעבודות ממשלתיות. כמו כן, ויילס הייתה מיוצגת בפרלמנט הבריטי ב[[ארמון וסטמינסטר]].