פאול מרקר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ בוט החלפות: הייתה, \1וועד\2 |
||
שורה 5:
מרקר נולד ב[[עיירה]] אוברלֶסניץ (Oberlößnitz) שליד [[דרזדן]] ב[[סקסוניה]], [[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]], למשפחת [[מעמד הפועלים|פועלים]] [[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטית]]. עם סיום לימודיו בגיל 14 החל לעבוד בבתי מלון ב[[דרזדן]] וב[[המבורג]], ובשנת [[1911]] הצטרף ל[[איגוד מקצועי|איגוד]] עובדי המסעדות והמלונות. במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] שירת ב[[צבא האימפריה הגרמנית|צבא הגרמני]]. הוא השתתף ב[[מהפכת נובמבר]] [[1918]] בדרזדן, ובשנת [[1920]] הצטרף ל[[המפלגה הקומוניסטית של גרמניה|מפלגה הקומוניסטית של גרמניה]] ועבד במחלקת האיגודים המקצועיים של המפלגה. בין השנים [[1925]]–[[1932]] היה מרקר לחבר ה[[פרלמנט]] ה[[פרוסיה|פרוסי]]. בשנת [[1926]] החל להיות פעיל ב[[קומינטרן]], שם פגש קומוניסטים יהודים רבים. מרקר נקט עמדה עוינת כלפי [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה]], ועל כן במרץ [[1930]], כאשר ניסתה המפלגה הקומוניסטית להתקרב אל הסוציאל-דמוקרטים, הוא הודח מה[[פוליטבירו]] של המפלגה הקומוניסטית. בשנים [[1931]]–[[1933]] היה מרקר שליח הקומינטרן ב[[ארצות הברית]] תחת השם הבדוי '''פול פרנקה'''.{{הערה|[http://books.google.com/books?id=yahqnBEEbQEC&pg=PA43 Jeffrey Herf, '''Divided memory: the Nazi past in the two Germanys''', Harvard University Press, 1997, page 43]}}
בשנת 1937 עבר מרקר לצרפת. בשנת 1940 הוא נכלא ב[[מחנה ורנה]] ובפברואר 1941 הועבר ל[[מחנה מיל]]. בתחילת יולי 1941 הוזהר מרקר שיש כוונה למוסרו לגסטפו ועל כן הוא נמלט מהמחנה, ממנו היה רשאי לצאת במהלך היום, וירד למחתרת. ביוני 1942 הוא הצליח לברוח ל[[מקסיקו]], שם היה מרקר מזכיר
באוגוסט 1950 סולק מרקר מהפוליטבירו{{הערה|{{הצופה||סר חינו של אייזלר|1952/12/31|00119}}}}. ב[[משפטי פראג]] בנובמבר [[1952]], הואשם מרקר ב[[אמצעי תקשורת|תקשורת]] [[גרמניה המזרחית|המזרח-גרמנית]] בקשר עם הנאשמים במשפט, והוצג כטרוצקיסט. [[מכתב]]ים ששלח מרקר ל[[נשיא]] גרמניה המזרחית [[וילהלם פיק]], שבהם הזים את הטענות נגדו, לא הועילו, ובנובמבר 1952 הוא [[מעצר|נעצר]]{{הערה|{{הצופה||גרהררט אייזלר עומד להאסר?|1952/11/28|00115}}}}. ב-[[20 בדצמבר]] 1952 התפרסם כתב האשמה נגדו, שבו הואשם בהיותו "סוכן [[אימפריאליזם|אימפריאליסטי]] [[ציונות|ציוני]]".{{הערה|[http://books.google.com/books?id=bbuQzfFmXv4C&pg=PA171 Jay Howard Geller, '''Jews in post-Holocaust Germany, 1945-1953''', Cambridge University Press, 2005, page 171]}}{{הערה|{{על המשמר||2 מנהיגים קומוניסטים בדד"ר נאשמים בציונות טיטואיזם וריגול|1953/01/05|00410}}}}. בנוסף, הוא נחשד בקשרים עם ועם [[ג'יימס ורבורג]]{{הערה|{{הצופה||ד"ר וארבורג מכחיש|1953/01/08|00309}}}} ו[[נואל פילד]], אמריקאי שהואשם בהיותו איש [[CIA|סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית]], וקשרים עמו שימשו רקע ל[[משפט ראווה|משפטי ראווה]] נגד מנהיגים קומוניסטים ב[[מזרח אירופה]]. האשמה נוספת שהועלתה נגדו
משפטו של מרקר התמהמה בגלל מותו של [[יוסיף סטלין|סטלין]], או משום שההאשמות נגד נואל פילד נזנחו. בסופו של דבר נידון מרקר במרץ 1955 [[בדלתיים סגורות]] לשמונה שנות [[מאסר]] בהתאם לחוק שכוון במקור נגד ה[[נאצים]]. ב-[[27 בינואר]] [[1956]] שוחרר מהכלא{{הערה|{{שערים||מנהיג קומוניסטי|1956/03/29|00322}}}}, ופנה במכתב לווילהלם פיק בדרישה לטיהור מלא, תוך האשמת [[לברנטי בריה]] בהאשמות נגדו. ב-[[29 ביולי]] 1956 אימץ הוועד המרכזי את המלצתה של ועדת בדיקה שההאשמות נגד מרקר לא הוכחו, ועל כן הוא טוהר מההאשמות נגדו. מרקר הגיב בדרישה לטיהור מלא, אך זה לא ניתן לו, והוא לא שב לתפקיד מרכזי במפלגה{{הערה|[http://books.google.com/books?id=yahqnBEEbQEC&pg=PA151 Jeffrey Herf, '''Divided memory: the Nazi past in the two Germanys'''], pages 151-157}}.
| |||