טלוויזיה בישראל – הבדלי גרסאות

הטלוויזיה המסחרית בישראל כפופה ומפוקחת על ידי [[הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו]] המשמש כרגולטור אשר מכתיב תקנות, חוקים ומגבלות לגבי התוכן ואופן מימונו לגופי התקשורת הפרטיים המפעילים ערוצים מסחריים. מימון הערוצים נעשה על ידי פרסומות, חסויות ותוכן שיווקי: {{הערה|1=[http://www.mediapulse.co.il/%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%AA-%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9D/%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%94/ פרסום בטלוויזיה]}}

* חסויות – תשדיר באורך 6 שניות, המופיע בין 3–2 פעמים במהלך תכניתתוכנית. מתומחר על פי מחיר קבוע שנקבע מראש מול הזכיין, בהתאם להערכת הרייטינג מראש.

* תוכן שיווקי – תוכן פרסומי המשולב במהלך תכניתתוכנית, או באנרים של פרס/מתנה המופיעים במהלך תכניתתוכנית. מתומחרים בהתאם לעומק השילוב של המוצר בתוכן, רמת החשיפה שיקבל המותג בתכניתבתוכנית, וצפי החשיפה המשוער של התכנית.

קביעת תמחור הפרסומות נעשה על ידי מדידת ה[[מדרוג (רייטינג)|רייטינג]] באמצעות [[הוועדה הישראלית למדרוג]]. עם זאת, לעתיםלעיתים קיים גם שימוש בתוכן ממומן ככתבות בתוכניות אקטואליה. הפרסומות עוברות אישור לפני עלייתן לשידור על ידי הרשות השנייה שביכולתה לפסול פרסומות על פי קריטריונים שהגדירה. הרייטינג נמדד בנקודות – מספר דקות הפרסום ששודרו בערוצים כפול שיעור הרייטינג שנמדד באותן דקות. מרבית שוק הפרסום בטלוויזיה נשלט על ידי חברות שרוכשות במרוכז זמן פרסום עבור כמה משרדי פרסום או לקוחות. חלק מן הערוצים מבצעים מיקור חוץ להליך הניהול של רכש זמן פרסום לחברת פרסום חיצונית. למרות היות הערוצים מועברים גם באמצעות פלטפורמות הטלוויזיה הרב־ערוצית, הן אינן משתתפות במימון הערוצים. החוק הישראלי מחייב פלטפורמות אלו לשדר את ערוצי הברודקאסט, כולל שידורי הטלוויזיה המסחרית ומכתיב כללים נוספים לגבי אופן השידור, כמו מספר האפיק בו יועבר.{{הערה|{{כלכליסט|אלירן מלכי|החשכת השידורים או תשלום תמורת הערוצים|3679026|21 בינואר 2016}}}}

שירותים אלה אינם כפופים למועצה לשידורי כבלים ולווין, ולמעשה לא קיימת רגולציה לשידורים אלה. מצב זה נותן יתרון בתחרות לשירותים אלה שביכולתם להעניק שירותים במחיר זול יותר ולהימנע מהוצאות שנכפות על השידורים המסורתיים, הבולטת שבהן השקעה בהפקות מקור. עם זאת, שירותים אלה החליטו למרות שהחוק אינו מחייב אותם, גם להפיק תכניתוכני מקור.{{הערה|1={{TheMarker|נתי טוקר|הצד האפל של התחרות בטלוויזיה: 20 מיליון שקל פחות להפקות ישראליות|1.4302656|31 ביולי 2017}}}}{{הערה|1={{גלובס|צאלה קוטלר|המפץ הגדול של שוק הטלוויזיה מאיים על היצירה הישראלית|1001199633|5 באוגוסט 2017}}}}. על פי נתוני משרד התקשורת לאמצע 2019 כ-22% ממנויי הטלוויזיה הרב ערוצית בישראל מחוברים לשירותים אלו{{הערה|[https://www.gov.il/BlobFolder/reports/18082019_5/he/Median%20Summary%202019%20(003).pdf משרד התקשורת- סיכום חציון ראשון 2019], באתר [[משרד התקשורת]]}}.