אנטישמיות נוצרית – הבדלי גרסאות

ממסדי הכנסייה נמנעים באופן עקבי וגלוי מלהתערב בענייני ריבונות מדינתייתמדינתית ובפרט בוויכוחים לאומיים, כש[[הסכסוך הישראלי-פלסטיני]] יוצא מכלל זה. בשנת [[1983]] בוועדת ה-WCC בוואנקובר הוחלט והתבקש מנוצריי המערב להכיר בכך שרגשות האשם שיש להם כלפי היהודים עשויים להשפיע על עמדתם בנושא הסכסוך במזרח התיכון ואף להוביל לתמיכה בלתי-מסויגת במדינת ישראל. החלטה זו, מעבר לכך שגרמה לאפקט פסיכולוגי הפוך, שחררה נוצרים מערביים רבים מ"האשם" וההתגוננות ואפשרה חלופה נוחה להיעלמות "תאולוגיית החילופין" ותחושת העליונות על היהודים, שעם היעלמותם היה להם קשה להשלים: "נמצאה כעת דרך חדשה המשחררת מכובד הזיכרון ההיסטורי ובה בעת משפילה את היהודי: השפלת מדינת-היהודים. האי-צדק שנעשה לפלסטינים בידי היהודים מאפשר ולמעשה מחייב, את הנוצרי להשתחרר מעול יחסו המיוחד ליהודים ובו בזמן מציב את הנוצרי, תומך הפלסטינים והצדק, בעמדת יתרון מוסרי."{{הערה|שם=בריאל1}} כשלפי עמדה זו אין באמת צורך אמיתי בוויתור על "תאולוגיית החילופין", לאור כך שהעמדה הרשמית שהתקבלה על ידי הכנסייה היא התעלמות מוחלטת מנסיבות המצב אליו נקלעה ישראל. שכן היהודים עודם מוכיחים את נחיתותם המוסרית על פני הנוצרים, וזאת למרות ובהקבלה למה שאירע על ידי הנוצרים ב[[מלחמת העולם השנייה]]. שכן מה שהיהודים עשו ועושים לפלסטינים חמור בהרבה; ואף מייצג ובכך מעביר את כלל פשעי הקולוניאליזם' אל מדינת היהודים, דבר שמוכיח את היות היהודים דימונים ורעים.