ילדי הורין – הבדלי גרסאות

אז התכוננו אנשי הצפון למלחמה, אך ניגפו בפני צבא מורגות' בקרב הגדול [[נירנית ארנוידיאד]] ("קרב הדמעות לאין מספר"), בו מצא המלך פינגון את מותו. הורין האיתן ביצע מעשי גבורה מופלאים בקרב, ואף לאחר שנשבה התריס בפניו של מורגות' ולעג לו. לכן הטיל מורגות' קללה על הורין ועל כל משפחתו והציב אותו במקום גבוה בהרי תנגורודרים - מעל אנגבנד - למען יראה בסבלם של בני משפחתו, אותו ימיט עליהם מורגות'.

[[תינגול]] מלך דוריאת אימץ את טורין לבן וגידלו כבן בהיכלו. טורין גדל והתחזק והוסיף כוח ולמד חוכמה. בנפשו של טורין תמיד שכן העצב שנחל בילדותו וגבר עם תלאותיו.

בעוד בדוריאת חוקרים אנשי המלך את המקרה ומגלים כי אין האשם בטורין וכי נעשה לו עוול, טורין מתרחק ממקומות ישוב של בני אדם ובני לילית ומצטרף לכנופיית שודדים ופורעי חוק תחת שם חדש. מדוריאת יוצא [[בלג קותליון|בלג הקשת החזקה]] (קותליון), ממצביאי המלך, לחפש את טורין ולהשיבו אל בית המלך בכבוד. בינתיים נעשה טורין לראש כנופיית השודדים ומשפוגש אותו בלג, מסרב לחזור לדוריאת, אך נוטל מידיו של בלג את קסדת הדרקון, מורשת בית אביו.

טורין מוצא פורקן לעצבונו, זעמו ותחושת העוול שלו, במלחמה בלתי פוסקת באורקים ושליחי מורגות', בסיועו של ידידו בלג. מורגות' שומע על הקסדה ומבין היכן שוכן בן הורין. לבסוף בוצע מעשה בגידה ובלילה שבו רפתה השמירה פלשו כוחות מורגות' אל מעוזו של טורין והרגו את כל אנשיו ולקחו אותו בשבי.

בלג רדף אחרי האורקים ובחשכה חילץ את טורין, אך טורין שחשב כי מתקיפים אותו, נלחם בבלג והרגו. כשגילה את מעשיו, אחזה בו הפלצות והיגון העמיק בנפשו.

לאחר מכן התגלגל טורין והגיע אל ממלכת בני הלילית [[נרגותרונד]], הממלכה הגדולה ביותר שבממלכות הנולדור בארץ התיכונה, אותה בנה [[פינרוד|פינרוד פלגונד]] (בן דודו של פינגון), ואחיו [[אורודרת]] מלך בה, שם הזדהה בשם אחר, אך כונה בשם נוסף, על שם חרבו השחורה: מורמגיל. לאט לאט גדל שם כבודו עד שהפך למצביא הממלכה, וליבה של בת המלך, [[פינדוילס]], נכרך אחריו. שוב הוציא טורין את ימיו בלחימה עד שהבין מורגות' היכן הוא נמצא. בהנהגת [[גלאורונג]] אבי הדרקונים, יצא צבא מורגות' למלחמה בנרגותרונד, הביס את צבאה ובזז אותה. טורין נחפז משדה הקרב להציל את פינדוילס מן הביזה והשביה שביצעו האורקים בנשות נרגותרונד, אך כשפיו של גלאורונג לכדו אותו והוא נעטף בשקרים, וכך עמד טורין ולא שת לבו לפינדוילס שזעקה בעוברה לידו, מובלת אל השבי. היא נקטלה זמן מה לאחר מכן.

לבסוף התנער ובהשפעת שקרי גלאורונג הלך לבקש את אמו ואת אחותו ולנסות להציל אותן מאנשי מורגות' שפלשו אל הצפון לאחר קרב הנירנית.

בצפון התבררו לו שקריו של גלאורונג כאשר שמע כי אמו ואחותו עברו מזמן לדוריאת, שם לא נשקפת להן כל סכנה, ודרכן צלחה בזכות הרחקתו את כוחות מורגות' על ידי הלחימה שלו בנרגותרונד.

שוב נדד לו טורין דרומה והגיע ל[[יער ברתיל]]. שם הצטרף לקהילה של אנשי [[הלדין]] שחיו שם וכינה עצמו בשם "טורמבר", שמשמעו "שר הגורל המר".

בינתיים הגיעה השמועה על מפלת נרגותרונד אל דוריאת. השמועה גם אמרה שעם הסוף נודע שמצביא נרגותרונד היה טורין בן הורין. אז נדאגה מורוון וביקשה לצאת את דוריאת לחפש את בנה.

, שהכיר גם את טורין. כשהתקרבה הקבוצה לנרגותרונד, הסתער עליהם גלאורונג והם נפוצו לכל עבר. במרוצתה הגיעה ניינור אל מול הדרקון והוא הפיל עליה שכחה בכשפיו.

עקב בקשתה של ניניאל נטש טורמבר את המלחמה. אך אנשי היער ניגפו בפני האורקים ולטורמבר לא הייתה ברירה. הוא חגר את חרבו השחורה ויצא לקרב, מפיץ את האורקים לכל עבר. אז ידע גלאורונג היכן הוא טורין והסתער מנרגותרונד לעבר מקום מושבם של אנשי היער. טורין ארב לו בדרכו והרג אותו, אך מעוצם הקרב נפל חסר הכרה ליד הדרקון הגווע. ניניאל יצאה בעקבות בעלה ואחריה נשרך [[ברנדיר]] הפיסח בן הנדיר, ראש אנשי היער, שהיה מאוהב בה, ולא רחש חיבה לטורין, שכן משהגיע אליהם טורמבר נלקחו ממנו בפועל כל זכויותיו כמנהיג.

לבסוף מצאה ניניאל את טורין, אז פקח הדרקון את עיניו ובטרם מת דיבר אליה ולעג לה. כל זיכרונותיה שבו אליה, האמת הכתה בה עם ההבנה כי הרתה לאחיה שלה.

לאחר שביו הממושך של הורין, במהלכו צפה בכל הזוועות אשר קרו את בניו, שחרר אותו מורגות' מן השבי. הורין הגיע להיתלום בליווי משמר אורקים, אך שרידי עמו התרחקו ממנו במחשבה כי הפך את עורו והצטרף למורגות'. גם בגונדולין לא מצא הורין ידידים, ולכן שם פעמיו מערבה אל יער ברתיל. שם הגיע אל קבר ילדיו, אך לא הסתכל בו כי ידע את השמות שהיו חקוקים עליו. אז שם לב כי לצד האבן כורעת אשה שפופה, אפורת שיער, עטויה בלואי סחבות ושבורת שיניים - והייתה זו מורוון. היא ביקשה ממנו שיספר לה כיצד ילדיהם מצאו זה את זוזה, אם ידע, אך הוא לא רצה לצער אותה בסיפור, ולכן רק שתק. עם השקיעה מתה מורוון בזרועותיו, ובלילה קברה הורין על קבר בניה, כשעל קברה חקק את המילים: '''כאן נחה גם מורוון אלדוון.''' הורין הלך אל נרגותרונד החרבה והריקה לאחר מות הדרקון, ולקח משם את ה[[נאוגלמיר]]: מחרוזת נהדרת של פנינים גדולות, חפץ אמנות יקר מאוד ועשוי מלאכת מחשבת. הוא צעד לדוריאת והתייצב לפני המלך תינגול, משליך לרגליו את הנאוגלמיר בלעג, כמתנה על אשר שמר את בני משפחת הורין ששהו בדוריאת (שהרי הם מתו כולם). המלך, שהבין אל לבו של הורין, שתק, אך המלכה [[מליין]] דיברה אל הורין וביקשה ממנו לא לחשוב רעות עליהם, שכן את כל הידע שלו על הסיפור רכש דרך עיני מורגות', וכל פעולה מקבלת רושם רע יותר דרך עיני מלקור. אז הבין הורין כי צודקת היא, הרים את הנאוגלמיר, התנצל וביקש מתינגול שיקבל מידיו את החפץ ההוא על אשר גידל את טורין בדאגה ובכבוד וטרח רבות למען מורוון וניינור. הורין עזב את דוריאת ונדד זמן מה, בכאב גדול ובלא תכלית לחייו, ולבסוף השליך את עצמו לים ומת. כך בא אל קיצו בית הורין, אך נשמעה נבואה האומרת כי "אבן האומללים" תשרוד לנצח בטהרתה; ואכן, גם לאחר תום העידן הראשון, כאשר כל בלריאנד - החלק הצפוני של הארץ התיכונה - התנפצה בעקבות "מלחמת החרון", מלחמתם של הוולאר במורגות', ושקעה תחת גלי הים, "טול מורוון" - הקבר - עודנו ניצב מעל לגלים, זיכרון לגורלם המר של נרן אי הין הורין.