מעמדה הבין-לאומי של ירושלים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
שורה 15:
{{הפניה לערך מורחב|הכרזת ירושלים כבירת ישראל}}
 
בתום [[המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות]] חולקה ירושלים בין ישראל לבין [[ירדן]] (בית לחם נותרה בידי ירדן). ב-[[2 באוגוסט]] [[1948]] פורסם מנשר ע"י [[דוד בן-גוריון|דוד בן גוריון]] מתוקף תפקידו כ[[שר הביטחון]] של מדינת ישראל {{הערה|[[s:מנשר שלטון צבא-הגנה לישראל בירושלים|מנשר שלטון צבא-הגנה לישראל בירושלים]]}}. למִנשר צורפה גם מפת הסבר. כמו במקרה של המִנשר על [[ארץ ישראל]] שנספח ל[[פקודת שטח השיפוט והסמכויות]] שפורסמה ב-22 בספטמבר 1948, המִנשר על ירושלים, שדרשה מאז ומעולם טיפול מיוחד, החיל את המשפט של המדינה על שטחי ירושלים וסביבותיה שהוחזקו בידי צה״ל ב-1948, ובעקבותיו בא מִנשר מס' 2, שמינה מושל צבאי לעיר, [[דב יוסף]]{{הערה|{{נתיב|הווארד גריף|המנשר הנשכח של דוד בן גוריון מ-1948 על סיפוח יהודה ושומרון|2007_6_grief|6 (119), נובמבר 2007, עמוד 55}}}}.[[קובץ:Knesset Building (South Side).JPG|שמאל|ממוזער|300px|[[משכן הכנסת]] בירושלים]]
ישיבתה הראשונה של [[הכנסת הראשונה]] ב-[[14 בפברואר]] [[1949]] (ט"ו בשבט תש"ט) התקיימה בבניין [[הסוכנות היהודית]] בירושלים, אולם ישיבותיה הבאות של הכנסת, עד דצמבר 1949, התקיימו ב[[בניין קולנוע קסם]] ובמלון "סן רמו" ב[[תל אביב]]. גם מוסדות המדינה האחרים פעלו מתל אביב עד שהועברו בהדרגה לירושלים החל מדצמבר 1949.
 
ב-[[11 בדצמבר]] [[1949]] התקבלה [[החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם|החלטה 194]] ב[[עצרת האו"ם]]. סעיף 9 להחלטה קובע שיש להעביר את ירושלים לשליטת ה[[האומות המאוחדות|או"ם]]{{הערה|{{דבר||עצרת או"ם אישרה ב-38 נגד 14 קולות את ההצעה האוסטראלית לבינאום ירושלים|1949/12/11|00100}}}}<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://mfa.gov.il/mfa/internatlorgs/mfadocuments/pages/united%20nations%20general%20assembly%20resolution%20194%20-ii.aspx|הכותב=|כותרת=החלטת העצרת הכללית של האו"ם 194|אתר=אתר משרד החוץ|תאריך=11 בדצמבר 1949}}</ref>. ההחלטה נתמכה בידי רבות מהמדינות ה[[נצרות קתולית|נוצריות-קתוליקתוליות]]<nowiki/>ות שלא רצו שירושלים והמקומות הקדושים לנוצרים יוותרו תחת שלטון ישראל וירדן {{הערה|{{דבר||המשבר הרביעי|1949/08/12|00201}}}}. בעקיבות החלטה זו, ב-[[13 בדצמבר]] מסר בן גוריון הודעה בכנסת בה [[הכרזת ירושלים כבירת ישראל|הכריז]] על [[מערב ירושלים]] שהייתה בשליטת ישראל, כעל בירתה{{הערה|{{דבר||הודעת ראש הממשלה בכנסת|1949/12/14|00100}}}}. ההודעה כללה גם בקשה מן הכנסת להעביר את ישיבותיה לירושלים{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=ראש הממשלה דוד בן-גוריון מודיע בכנסת כי ירושלים היא בירת ישראל|כתובת=http://www.knesset.gov.il/docs/heb/bengurspeech.htm}}}}. הכנסת אישרה את ההודעה, וקיימה את ישיבותיה הבאות בירושלים.
 
במשך השנים שלאחר מכן הביעו מדינות ברחבי העולם מחאה כלפי ישראל על שהיא מעבירה מוסדות שלה לירושלים וישראל ניהלה מערכה דיפלומטית בדרישה שירושלים והדרך אליה תישאר חלק ממדינת ישראל{{הערה|{{דבר||המשך מלחמת העצמאות באמצעים אחרים|1958/04/24|02000}}}}. כך, בעת שישראל הכריזה על העברת [[משרד החוץ]] לירושלים, בשנת 1952, הביעו [[ארצות הברית]] ומדינות אחרות מורת רוח מכך{{הערה|{{דבר||אין ממשלת ישראל משיבה על האיגרת האמריקאית בעניין ירושלים|1952/07/23|00101}}{{ש}}{{דבר|י. שוכמן|האיגרת האמריקאית|1952/08/01|00201}}}}.