חוה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: \1אפ\2 |
מ הגהה |
||
שורה 44:
יש הסוברים כי [[גזרון]] המילה חוה אינו ארמי במקורו אלא [[כנען|כנעני]] ופירושה במקור חיי.{{הערה|[[רן צדוק]], '''עולם התנ"ך: בראשית''', תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 36.}}
בתנך חווה נאמר על חווה שהיא "אם כל חי"ובאופן מסורתי נהוג היה לפרש את שמה כגזרון המילה הערבית חַ'-יָּה - [https://en.wiktionary.org/wiki/
המילה חַ'-יָּה -חי ניתנת להשוואה עם המילה ה[[אוגריתית]] (hyy/hwy : חָי-וִו ;
,אנשי דת וחוקרים מצאו קשר לשוני בין המילה ה[[ארמית]] [https://he.wiktionary.org/wiki/
ב[[אסטלה]] פונית
היו חוקרים שזהו את המילה חוו'ת (hwt) המופיעה באותה כתובת פונית לאלה ה[[חיתי]]ת/חורית - [[חבת]] זוגתו של אל הסער החורי [[תשוב]].
ב[[ספר חנוך ב']], נכתב מדרש שמה כך: "ואקח ממנו צלע בשנתו ואברא לו אשה: למען יבוא לו המות על ידי האשה ... ואקרא את שמה חוה, אם האדמה והחיים". בספר חנוך ב', האל הוא הנותן לה את שמה. אלוהים בורא את האדם ועליו מוטל לתת שמות לחי ולצומח. נתינת השם נותנת לאדם את היכולת לשלוט. כשם שהוא מכנה בשמות את החי והצומח כך הוא נותן לאישה שם המבטא את יצירת האישה מהאדם.{{הערה|ספר חנוך ב, י"א, ע'.}}
שורה 134:
===באמנות מהרנסאנס ועד הרוקוקו===
במאה השלישית עד הרביעית מופיעה דמותה המגולפת של חוה לצד אדם על גבי ארונות קבורה. מהמאה התשיעית נמצאים עיטורים על כתבי דת [[קרולינגים]] כחלק מסיפור הבריאה. דמותה של חוה מוצגת באופן חזותי במוצגים רבים בתקופה זו, כנטולת הבעה.{{הערה|שם=דימויה5758|1=[[נורית כנען קדר]], '''האישה ודימוייה באמנות ימי הביניים''', תל אביב, משרד הביטחון, 1998, עמ' 58-57.}}
בתקופת ימי הביניים תוארה חוה באמנות בכחלק מסיפור הבריאה. אמנים הציבו את דמותה של חוה לעיתים ליד עץ הדעת. לרב תארה אותה אמנות זו
בציור קיר "הצלב החי" הנמצא בעיר תורל ב[[אוסטריה]] משנת [[1485]] לערך מופיע ישו הצלוב כאשר הוא מושיט את ידו הימנית לעבר הכנסייה, ובידו השמאלית חרב המנקבת את בית הכנסת. ברקע מאחורי בית הכנסת מופיעה חוה עם הנחש כסמל הרוע והחטא.{{הערה|[[אורזולה שוברט]], '''מהרנסאנס ועד הרוקוקו''', תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1994, עמ' 11}}
| |||