ויקיפדיה

ישו – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
דיוק מסוים, בלי לגלוש בדיונים בכל ההוראס בושנלים ו-וושינגטון גלאדנים
מ עיצוב
שורה 4:
***************************************************************************************************************************************
-->
{{מפנה|ישוע}}{{אישיות
| שם בשפת המקור = -
[[קובץ:Spas| vsederzhitelכיתוב = sinay.jpg|ממוזער|איקונין המציג את ישו מ[[מנזר סנטה קתרינה]] (מהמאהמ[[המאה ה-6]]). דמותו של ישו באמנות, עם הזקן והמראה האופייני, היא אחד הדימויים המוכרים והמשפיעים בתרבות העולם.]]
}}
'''יֵשׁוּ''' או '''יֵשׁוּעַ''' (גם '''ישוע בן יוסף''', או כפי הגרסה ה[[ארמית]]; '''ישוע בר יוסף'''; ב[[יוונית עתיקה|יוונית]]: '''Ἰησοῦς''', ב[[לטינית]]: '''Iesus'''; לפי המשוער סביב [[4 לפנה"ס]] – סביב [[30]] [[הספירה הנוצרית|לספירה]]) הוא הדמות המרכזית ב[[נצרות]], שבה הוא נחשב ל[[משיח]] ולבן האלוהים.
 
שורה 41 ⟵ 43:
'''[[סגידת הרועים]]''': בלילה בו נולד ישו בישר מלאך לרועי בית לחם על הולדת המשיח (לוקס ב'). ואז הופיעו המון צבא השמיים ושיבחו את אלהים. הרועים הלכו לבית לחם, שם מצאו את מרים וישו, ובשובם סיפרו את מה שראו ושמעו.
 
'''[[שלושת האמגושים|סגידת האמגושים]]''': לאחר לידתו הגיעו אמגושים (חכמי דת פרסיים בעלי ידע במיסטיקה ובאסטרולוגיה) מהמזרח לבית לחם והביאו לישו מתנות כהונה -– מור, [[לבונה]] ו[[זהב]]. החכמים כוונו למערה על ידי "כוכב" שזהר בשמיים מעל הבית שם נמצא ישו. (ב[[הבשורה על פי מתי|בשורה על פי מתי]] אין אזכור של אבוס.)
 
ישו גדל עם הוריו ואחיו ([[יעקב הצדיק]], [[יוסה]] (ב[[הבשורה על פי מתי|בשורה על פי מתי]] שמו הוא יוסף), [[יהודה, אחי ישו|יהודה]] ושמעון). בבקרו ב[[בית המקדש]] בגיל 12 הפליא ישו את החכמים בבקיאותו ובהבנתו בכתובים. הוא למד את המקצוע של [[נגרות|נגר]] ב[[נצרת]]. לאחר מפגש עם [[יוחנן המטביל]] שהכיר בו כבן האלוהים, החל ישו לנדוד בין הערים ולגייס מאמינים לתורתו. לפי [[הבשורה על פי לוקס]] הוא קרא פסוקים מ[[ישעיה]] ס"א בבית הכנסת בנצרת, ואז אמר "היום נתמלא הכתוב הזה באזניכם". אנשי העיר לא קיבלו אותו ואף ניסו להורגו.
 
על פי הסיפור, מסכת חייו הקצרה רצופה מעשי נסים -– הליכה על [[מים|מי]] ה[[כנרת]] (מתי 14, 25-26; מרקוס 6, 48-49; יוחנן 6, 19), ריפוי חולים, הפיכת מים ל[[יין]], האכלת 4,000 איש בשבע כיכרות [[לחם]] ומעט דגים (מתי 15, 32-38; מרקוס 8, 1-9; בגרסה שונה מעט: יוחנן 6, 5-13; לוקס 9, 16-17), ואחרים. מתוך קהל מאמיניו בחר ישו 12 שליחים (אפוסטולים) שתפקידם להפיץ את תורתו.
 
סיפור חייו של ישו מסופר בידי ארבעת "ה[[בשורות|אוונגליונים]]", כשלפעמים יש הבדלים ביניהם.
שורה 58 ⟵ 60:
==מותו ותחייתו==
{{ערך מורחב|ערכים=[[הפסיון של ישו]], [[ויה דולורוזה]], [[צליבת ישו]]}}
[[קובץ:Giotto - Scrovegni - -35- - Crucifixion.jpg|שמאל|ממוזער|250px|צליבת ישו -– ציור של [[ג'וטו די בונדונה]] ב[[פדובה]]]]
[[קובץ:Cod_St_Peter_perg_139_Scherenberg-Psalter_8r.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קורבנו של ישו -– מימינו [[אקלזיה וסינגוגה|אקלזיה]] עם גביע ומשמאלו סינגוגה מכוסת העיניים]]
ישו הוצא להורג ב[[צליבת ישו|צליבה]] ב[[ירושלים]] בהוראת הנציב הרומי על יהודה, [[פונטיוס פילטוס]]. עניין שנוי במחלוקת הוא מעורבות ההנהגה היהודית של אותה תקופה בהוצאתו להורג. האוונגליונים מטילים את האחריות למותו של ישו על ה[[סנהדרין]] ועל המוני העם בירושלים באותם ימים, תחת הסתת המנהיגים. זאת בסיפור המופיע בגרסאות שונות: מתי 27, 1-25; מרקוס 15, 1-15; [[הבשורה על-פי לוקס|לוקס]] 23, 4-5; יוחנן 18, 28-40. סיפור זה ופיתוחיו התאולוגיים שימשו בסיס ל[[פוגרום|פוגרומים]] ומעשי רצח של נוצרים ביהודים. רוב הכנסיות הנוצריות בימינו מתייחסות לסיפור זה בזהירות רבה, ואינן מנסות להשליך ממנו ליחסי נוצרים-יהודים בדורנו. מבחינה היסטורית קשה לאמת את פרטי סיפור צליבתו של ישו, כשם שקשה לאמת את כלל הסיפורים באוונגליונים. צליבה הייתה שיטה מקובלת להוצאה להורג באימפריה הרומית באותה תקופה, ונראה כי השלטונות הרומיים לא ייחסו לאירוע כזה משמעות מיוחדת. להנהגה היהודית ביהודה כבר לא היו סמכויות שלטוניות בתקופה האמורה (סמכויותיה בוטלו זמן-מה לאחר מותו של הורדוס המלך), והיא לא הייתה רשאית לשפוט ולהעניש. בנוסף, צליבה אינה חלק מ[[ארבע מיתות בית דין]], כלומר שסנהדרין לא הייתה גוזרת צליבה כעונש. כל זאת מתאים לסיפור המובא באוונגליונים, לפיו [[חקירת ישו בידי הסנהדרין|הסנהדרין שפטה את ישו]], אך ביקשה למסור את גזר הדין לביצוע בידי הנציב הרומי. בדברים אלה יש כדי להצביע על הכרותם של כותבי האוונגליונים עם הכללים והחוקים ביהודה בתקופה האמורה, ואין בהם כדי לאשש או להפריך את הסיפור.
 
חוקרים מודרניים העלו גם ספקות על עצם זיהויה של הסנהדרין שבפניה נשפט ישו, עם בית הדין הגדול, המכונה בשם זה{{הערה|חיים דב מנטל, '''מחקרים בתולדות הסנהדרין''', [[הוצאת דביר]], תל אביב, [[תשכ"ט]].}}. לפי המתואר באוונגליונים עמד בראש הסנהדרין הכהן הגדול, והיא התאספה בביתו{{הערה|מתי כ"ו, נ"ט ואילך. מרקוס י"ד, נ"ג ואילך. לוקס כ"ב ס"ו ואילך.}}. זאת בניגוד לבית הדין הגדול, שבראשו עמד חכם [[פרושים|פרושי]] וישב ב[[לשכת הגזית]] שמקדש. בנוסף, מסופר שישו נשפט בלילה{{הערה|מרקוס י"ד, נ,ג-נ,ד. מתי כ"ו, נ"ז ואילך.}} או בבוקר יום טוב{{הערה|לוקס, כ"ב ס"ו.}}, בניגוד מפורש להלכה הפרושית שאין דנים בלילה ואין דנים ביום טוב או בערב יום טוב{{הערה|משנה סנהדרין, ד' א'.}}. אפשרות שהוצעה במחקר היא שמדובר היה במועצה המדינית של הכהן הגדול ה[[צדוקים|צדוקי]], שייצגה את היהודים בפני השלטון הרומי, ומונתה כולה על ידי הרומאים{{הערה|קדמוניות היהודים, כ', י', ה', 251}}.
 
גם אם היהודים לא יזמו את הריגת ישו, אפשר להניח כי ההנהגה היהודית, על שני פלגיה -– ה[[צדוקים]] וה[[פרושים]], לא מצאה לנכון להגן על ישו מפני [[הוצאה להורג]], כיוון שראתה בו [[משיח שקר]] ומורד המתסיס את העם ומסכן את היציבות החברתית והדתית. חשש זה נראה בדברי הכהן הגדול קיפא לחברי הסנהדרין: "כי טוב לנו מות איש אחד בעד האומה מאבוד העם כולו"{{הערה|יוחנן י"א, מ"ז-צ"ח.}}{{הערה|מדברי ההיסטוריון יוספוס פלביוס עולה שלחשש זה היה רקע היסטורי ממשי. יוספוס מספר שאלפים מהעם נצלבו במרידות קודמות ברומאים, בהנהגת אנשים שראו עצמם כמשיחים (קדמוניות היהודים, י"ז, י', ח').}}, וכן בדבריו לפונטיוס פילטוס: "את זה מצאנו מסית את העם ומונע אותו מתת מס אל הקיסר באמרו כי הוא מלך המשיח"{{הערה|לוקס, כ"ג ב.}}. ייתכן שגם פונטיוס פילטוס ראה בישו סיכון ליציבות השלטון ביהודה ומורד פוטנציאלי, כפי שסוברים החוקרים [[סמואל ג'ורג' פרדריק ברנדון|ברנדון]]{{הערה|1=S. F. Brandon, Jesus and the Zealots: A Study of the Political Factor in Primitive Christianity (1967)}} וחיים דב מנטל{{הערה|{{צ-ספר|שם=מחקרים בתולדות הסנהדרין|מו"ל=הוצאת דביר|שנת הוצאה=תשכ"ט}}}}, ולפיכך הוציאו להורג. ייתכן שישו נתפס בעיני הנציב הרומי כמי שעבר על החוק lex majestatis, חוק רומי שנועד לשמור על כבוד הקיסרים. כיוון שלא ענה בשלילה על השאלה האם הוא מלך היהודים, פגע ישו לכאורה בכבוד הקיסרים שראו עצמם "אלוהיים". ראיה אפשרית לכך היא הלוח שהושם על הצלב, ועליו נכתב 'ישוע הנוצרי מלך היהודים'{{הערה|יוחנן י"ט, י"ט}} כמנהגם של הרומאים לשים על הנידון לוח בו נכתב שמו ומהות פשעו. עם זאת, באוונגליונים מסופר שפילטוס לא רצה להרוג את ישו, ופעל כך רק כדי למנוע מהומה, או מכיוון שה[[יהודים]] אמרו שאין הוא ידיד של קיסר אם הוא לא יסכים לצלוב מי שמרמז שהוא מלך.
 
על-פי המסופר באוונגליונים, ישו סעד עם תלמידיו בפעם האחרונה בירושלים בערב [[פסח]], במה שנראה כצורה מוקדמת של טקס [[ליל הסדר]]. אירוע זה מכונה בנצרות [[הסעודה האחרונה]], ותאריכו המשוער הוא בין שנת 30 לשנת 33 לספירה (כלומר כשישו היה בגיל 34–38).
לאחר מכן נלכד ישו על ידי המון שנשלח מהכוהן הגדול וזקני העם, בעזרתו של '''[[יהודה איש קריות]]''' -– אחד משנים עשר האפוסטולים ("שליחים"), שעל-פי המסורת הנוצרית בגד בישו וגילה את מקומו תמורת 30 מטבעות כסף (מאוחר יותר התמלא מקומו בידי שליח אחר). ישו עמד לדין לפני הסנהדרין בלילה, שפסקה דין מוות כשישו אמר (או רימז) שהוא המשיח ובן האלוהים. הסנהדרין העבירה אותו לפילטוס, ואחרי לא מעט היסוסים פילטוס הסכים לצלוב אותו. ישו נצלב ביום שישי, במהלך [[חול המועד]] פסח, או, לפי [[הבשורה על פי יוחנן]], בערב פסח. הצליבה התקיימה על [[גולגולתא|גבעת הגולגולתא]] בירושלים, והדרך המסורתית שעשה ישו עד למקום הצליבה נקראת ה[[ויה דולורוזה]] ("דרך הייסורים"). האוונגליונים מספרים כי היה חושך בצהריים למשך שלוש שעות לפני מות ישו, וסופרים נוצריים במאה השלישית ובמאה הרביעית מצטטים היסטוריונים אחרים המספרים על "חושך בצהריים" ורעידת אדמה, בין הקיץ של שנת 32 לקיץ של שנת 33 ([[:en:Crucifixion eclipse|Crucifixion eclipse]]). שניים מהאוונגליונים מדווחים כי במות ישו נקרעה פרוכת ההיכל בבית המקדש מלמעלה למטה, ו[[הבשורה על פי מתי]] מספר שהייתה [[רעידת אדמה]] וכי "הקברים נפתחו וגופות רבות של הקדושים שהיו ישנים קמו ויצאו מן הקברים אחרי תחיתו ויבואו אל העיר הקדושה וייראו לרבים."
 
ישו נקבר, כמקובל בקרב היהודים, מחוץ לחומות ירושלים לפני כניסת השבת.
שורה 110 ⟵ 112:
כדי לפתור בעיות אלו ואחרות, היו מהפרשנים היהודים שניסו להסביר כי מדובר בישו אחר. לסוגיה זו ישנה גם משמעות אפולוגטית, משום שיהודים רבים חיו בעולם שבו שלטה ה[[נצרות]], שראתה ביהודים אחראים למותו של משיחם.
 
רבי [[חיים ויטאל]], בספרו "שער הגלגולים",{{הערה|חיים ויטאל, "שער הגלגולים", [[s:שער הגלגולים הקדמה לז|הקדמה ל"ז]].}} בתוך רשימה ערוכה של [[קברי צדיקים ביהדות|קברי הצדיקים ומקומות הקדושים]] ב[[ארץ ישראל]], כתב: "בלכתך מ[[צפת]] לצד צפון ללכת אל כפר [[עין זיתון]], דרך אילן אחד של [[חרוב]], שם קבור יש"ו הנוצרי." לכל הנראה הדבר סותר הן את היחס המסורתי של היהודים לישו, והן את המסורת הנוצרית, על פיה קברו של ישו נמצא ב[[כנסיית הקבר]] ב[[ירושלים]]. אם כך בספר 'מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל' (משנת [[2011]]) הובאה הוכחה מכתב היד המקורי של חיים ויטאל שאינו התכוון לקברו של ישו (בשער הגלגולים מוזכרים מלבד קברי צדיקים גם מקומות היסטוריים, לדוגמת [[בארה של מרים]]). אלא, בנו עורך הספר ([[שמואל ויטאל]]), שינה בין "'''דרך אילן אחד של חרוב של יש"ו הנוצרי'''" -– ל"אילן אחד של [[חרוב]], שם קבור יש"ו הנוצרי".{{הערה|1=[http://www.zadikim.org/?catID=70766&siteLang=3 קבר יש"ו הנוצרי, אהלי צדיקים]}}
 
====תפילת "עלינו לשבח"====
שורה 119 ⟵ 121:
 
====היחס לישו בקהילות היהודיות====
בתור מייצגה של הנצרות בעיני היהודים, זכה ישו לבוז רב בקרב הקהילות היהודיות. במהלך השנים הומצאו בקהילות [[יהדות אשכנז|אשכנז]] [[ראשי תיבות]] לשם ישו -– "יימח שמו וזכרו", ולכן נכתב לעיתים שמו 'יש"ו'.
 
גרסה יהודית סאטירית למחצה לחייו של ישו מצויה בספר שהתגלגל בחשאי בין היהודים ב[[ימי הביניים]], אך גם הנוצרים הניחו עליו את ידיהם, ונקרא [[ספר תולדות ישו]].
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ישו"