חיים ויצמן – הבדלי גרסאות

ב-6 בנובמבר 1917 העלה ויצמן רעיון לשגר לארץ ישראל משלחת שתייעץ לבריטניה לגבי מצב היהודים בארץ וכינון הבית הלאומי. בדצמבר הגיש לממשלה את הצעותיו. ב-4 במרץ [[1918]] התקבל ויצמן לראיון אצל [[ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת]] ב[[ארמון בקינגהאם]]. המלך הביע בפניו את אהדתו לציונות ואיחל לו הצלחה. באותו יום יצא ויצמן לפריז, ומשם לרומא ו[[טרנטו (עיר)|טרנטו]], שם עלתה המשלחת בראשותו על אנייה ל[[אלכסנדריה]], מצרים, בה נפגש עם הציונים המקומיים - פליטים מארץ ישראל ויהודים מצריים - ונאם בפני חיילים יהודים בקהיר. {{ש}}
לאחר כשלושה שבועות במצרים, יצאה המשלחת ברכבת החוף לארץ ישראל, ובערב 4 באפריל הגיעו חבריה ל[[תל אביב]]. הביקור התקיים בזמן כיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים, שהחזיקו אז בקו חזית במרחק מספר קילומטרים מצפון לתל אביב. ויצמן נפגש עם קצינים בצבאו של הגנרל [[אלנבי]] וגילה שרבים מהם כלל אינם מודעים להצהרת בלפור (שפורסמה רשמית בארץ ישראל רק במאי 1920) או שהתנגדו לה. {{ש}}
ויצמן מצא בקרבם רק ידיד אחד, קצין המודיעין של אלנבי, [[וינדהאם דידס]], שסיפר לוויצמן כי ניתן למצוא את החיבור האנטישמי המזויף "[[הפרוטוקולים של זקני ציון]]" אצל קצינים בריטיים רבים, שגם מאמינים בכל מה שכתוב בו. ויצמן שהה במפקדתו של אלנבי ב[[הוספיס]] הגרמני בביר סאלם, סמוך ל[[רמלה]], וקשר עמו קשרי עבודה. בסוף אפריל שוחח ויצמן עם קבוצת נכבדים ערבים, ובהם [[המופתי של ירושלים]] [[כאמל אל-חוסייני]], בארוחת ערב שערך [[רונלד סטורס]] בירושלים. ויצמן טען בפניהם כי הציונים שבים למולדתם ושיש בה מקום לשני העמים.{{הערה|[[#רוז|רוז]], פרק ט, עמ' 120–123.}}

משלחת המנהיגים הציוניים בראשות ויצמן כונתה "[[ועד הצירים]]" ותפקידה היה לעזור ל[[היישוב היהודי|יישוב היהודי]] בתחומי הבריאות, החינוך, הסעד וההתיישבות, לקשר ביניהם לבין הכוחות הבריטיים, ולהניח את התשתית ל[[בית לאומי לעם היהודי|בית הלאומי]] ברוח הצהרת בלפור.{{ש}}