חיים ויצמן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קודקוד צהוב (שיחה | תרומות) |
קידוד קישורים, אחידות במיקום הערות שוליים |
||
שורה 4:
| מקום לידה = {{דגל|האימפריה הרוסית (1858-1883)}} [[מוטול]], [[האימפריה הרוסית]]
| מקום פטירה = {{דגל|ישראל}} [[רחובות]], [[ישראל]]
| תמונה = [[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - President Chaim Weizmann.jpg|250px|חיים ויצמן בעת כהונתו כנשיא, 26 במרץ 1949]]
| כיתוב = חיים ויצמן בעת כהונתו כנשיא, 26 במרץ 1949
| מדינה = {{דגל|ישראל||+}}
שורה 150:
בזמן ועידת השלום התקבל לראיון אצל נשיא ארצות הברית, [[וודרו וילסון]], בו הסביר את עמדת היהודים בארץ ישראל ואת הצורך במתן המנדט על הארץ לבריטניה.{{הערה|שם=רוז 126}} ב-27 בפברואר הופיע בפני "מועצת העשרה", המועצה העליונה של הוועידה. למשלחת הציונית צורף, על פי דרישת צרפת, סילוין לוי, שתקף את ההצעות הציוניות שלאחר הצהרת בלפור ואת רעיון הבית הלאומי. ויצמן, בתגובה, התבקש להגדיר את "הבית הלאומי" והשיב לטענותיו של לוי, בנאום שבלפור תיארו כ"אבחת חרב". בצאתם מאולם הדיונים, סירב ויצמן ללחוץ את ידו של לוי ואמר לו: "אדוני ביקש לבגוד בנו".{{הערה|[[#רוז|רוז]], פרק ט, עמ' 127–128.}}{{ש}}
ביוני 1919 נפגש לראשונה בלונדון עם שופט העליון האמריקאי ומנהיג ציוני אמריקה, [[לואי ברנדייס]], שהיה למתחרהו הרציני היחיד על כס ההנהגה הציונית.{{הערה|שם=רוז 131|[[#רוז|רוז]], פרק י, עמ' 131–132.}}{{ש}}
באוקטובר 1919 שב ויצמן לארץ ישראל. בקשתו להיכנס אליה נדחתה על ידי שלטונות הצבא הבריטי, אולם הקולונל [[ריצ'רד מיינרצהגן]] עקף אותם וסידר את הכניסה ישירות עם משרד החוץ. ויצמן נפגש עם אישים רבים מדי יום ולראשונה בחייו שכר שומר ראש, אברהם שפירא.{{ש}}
בינואר 1920 שב ללונדון ופנה אל לויד ג'ורג', שיכלול בתחום המנדט את מקורות [[הליטני]] ואת [[פרשת המים]] של [[החרמון]]. בסוף מרץ שב לארץ ישראל. {{ש}}
ב-10 באפריל 1920 פרצו [[מאורעות תר"פ]]. ויצמן שיגר שני מברקים אל לויד ג'ורג', בהם דרש להקים ועדת חקירה וטען כי רוב הפקידים הבריטים בארץ ישראל רואים בהצהרת בלפור טעות מדינית ופועלים בהתאם. ויצמן זעם על מאסרו של [[זאב ז'בוטינסקי]], אך סירב לנקוט צעדים דחופים שיביאו לשחרורו, לטובת משא ומתן ממושך. עם זאת, מאוחר יותר עשה מאמצים לבטל את הרשעתו.{{הערה|[[#רוז|רוז]], פרק ט, עמ' 128–129.}}{{ש}}
שורה 197:
באפריל 1936 פרצו [[מאורעות תרצ"ו]]. ב-9 ביוני נפגש ויצמן עם שר החוץ של עיראק, [[נורי א-סעיד]], שהציע לתווך במשבר בארץ ישראל. סעיד הציע להשעות מרצון את העלייה היהודית, כדי לשכך את חששות ערביי ארץ ישראל. למחרת, הציע ויצמן למנהיגי התנועה הציונית שהסוכנות היהודית "תציע מרצונה להשעות את העלייה לתקופה מוגדרת". ההצעה נדחתה בתוקף וויצמן נסוג מהצעתו, כדי לא לפגוע באחדות היהודית, בהיותה לדבריו, "הנכס העיקרי שלנו".{{הערה|[[#רוז|רוז]], פרק טו, עמ' 200.}}{{ש}}
בבוקר 25 בנובמבר 1936 העיד ויצמן מטעם היישוב היהודי בפני [[ועדת פיל|וועדת פיל]], שנשלחה מבריטניה לארץ ישראל, כדי לחקור את הגורמים למהומות. ויצמן דיבר במשך שעתיים וחצי והגדיר את הבעיה היהודית במלים "חוסר מולדת". הוא תיאר את מצב היהודים שבמזרח לנהר [[ריין]]: "העולם נחלק בין מקומות שבהם אין הם יכולים לחיות, לבין מקומות שאליהם אין הם יכולים להיכנס". היהודים "הם מיעוט בכל מקום, ואין ולו גם מקום אחד שבו הם מהווים רוב". ויצמן הדגיש את זיקת היהודים לארץ ישראל: "מעולם לא שכחנו אותה; מעולם לא ויתרנו עליה". הוא סתר את הטענה שהצהרת בלפור הייתה תרגיל פזיז בשעת מלחמה וטען כי מדובר בהתחייבות שיש לה שורשים עמוקים במורשת הבריטית, שמטרתה הסופית הקמת מדינה יהודית.{{הערה|[[#רוז|רוז]], פרק טו, עמ' 201.}} הוא תבע כי יינתן בישראל מקלט למיליוני היהודים הנרדפים בעולם.{{ש}}
לימים כתב הלורד פיל, כי עדותו של ויצמן הייתה היחידה שהותירה רושם על חברי הוועדה. דוד בן-גוריון כתב כי עדותו של ויצמן הייתה "הביטוי העמוק והחודר ביותר למצוקת העם היהודי". למחרת עדותו, עמד ויצמן בחקירה צולבת שנמשכה שלוש שעות. פיל שאל אותו כיצד ניתן לקחת אחריות על הבאת אלפי יהודים לארץ ישראל מבלי להעניק להם הגנה נאותה. ויצמן השיב כי "היהודים 'המוגנים' בפולין יעדיפו לחיות בלתי מוגנים בארץ ישראל". תשובתו זו הביאה את סר לוקס המונד לדמעות. רמבולד שאל את ויצמן: "מתי יהיה הבית הלאומי היהודי גמור"? ויצמן השיב: "לעולם לא, גם אנגליה איננה גמורה לעולם".{{ש}}
בדיונים אלה העלו חברי הוועדה את רעיון חלוקת ארץ ישראל. לאור הדאגה לגורל יהודי אירופה, החליט ויצמן לאמץ אותו. הוא סבר שאין להציג אותו כיוזמה ציונית, אלא כתוכנית שנכפתה על הציונים, שמסכימים לשקול אותו בחיוב.{{הערה|[[#רוז|רוז]], פרק טו, עמ' 202–203.}} ב-4 באוגוסט 1937 נשא ויצמן את הנאום המרכזי בפני הקונגרס הציוני בציריך: "אני אומר למעצמת המנדט: לא תתאכזרי אל האומה היהודית... אמרי לנו בגלוי שהבית הלאומי נסגר, ונדע היכן אנחנו עומדים". הוא סירב לדון בתוכנית החלוקה של ועדת פיל והודיע כי "אי אפשר לקבל אותה".{{הערה|[[#רוז|רוז]], פרק טו, עמ' 206.}}{{ש}}
בדצמבר 1937 עקרו חיים וורה ויצמן מלונדון לביתם החדש ברחובות. לאור דיווחים על כך שכנופיות המופתי [[אמין אל-חוסייני]] הכריזו פרס בסך 2,000 ליש"ט למי שיהרוג אותו, הוקצו לוויצמן שומרי ראש.{{הערה|[[#רוז|רוז]], פרק טז, עמ' 210.}}
שורה 271:
ויצמן זכה לרווחה כלכלית בזכות המצאותיו המדעיות, וחי בפאר יחסי למקובל בא"י המנדטורית ובימי ראשית המדינה. הוא סירב להתפרנס מכספי התנועה הציונית, ומעולם לא קיבל ממנה משכורת. בשנת 1949 אף הודיע ל[[ועדת הכספים|וועדת הכספים]] כי אינו מעוניין לקבל [[נשיא מדינת ישראל#משכורת ותנאי פרישה|משכורת]] מהמדינה עבור תפקידו כנשיא, וכי די לו ב[[תמלוגים]] שהוא מקבל בגין [[המצאה|המצאותיו]] המדעיות. המדינה סירבה לבקשתו וויצמן הסכים לכך, מתוך מחשבה על הנשיאים שיבואו אחריו.{{הערה|[[יואב שורק]], 'על גשם, ציונות, ונשיאנו הראשונים', [[מקור ראשון]], מוסף שבת, 26 בנובמבר 2010}} משכורתו הייתה סמלית.
מכיוון שכהונת הנשיא הייתה מוצמדת בשעתו לכהונת [[הכנסת]], הוא התמודד שוב על התפקיד לאחר השבעת [[הכנסת השנייה]], ו[[בחירות 1951 לנשיאות ישראל|נבחר לקדנציה נוספת]] ב-[[19 בנובמבר]] [[1951]] ללא מתחרים.{{הערה|{{מעריב|שלום רוזנפלד|מעמד חגיגי בכנסת - ללא מתיחות|1951/11/20|00200}}}}
==מותו ומשפחתו==
שורה 326:
* [http://www.israeliscent.com/magazine/famousPeople.asp?subject=presidents&pName=president-chaim-weizmann חיים ויצמן], באתר "ניחוח ישראלי"
* [http://80.70.129.162/site/he/weizman.asp?pi=456&doc_id=2806&date=0 חיים ויצמן], באתר "[[מכון ויצמן למדע]]"
*שי שמש, [https://lbscience.org/2017/11/27/
* {{קתדרה|[[יהודה ריינהרץ]]|יסוֹד לאוניברסיטה עברית בירושלים – חלקו של חיים וייצמן (1914-1913)|46.4|46, דצמבר 1987, עמ' 146-123}}
* {{ynet|ענת בלזברג, "גליליאו הצעיר"|מעל דפי ההיסטוריה- חיים וַיְצְמָן|3546688|23 במאי 2008}}
| |||