הוועדה האירופאית לדנובה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏הרקע: עריכה
←‏הרקע: עריכה
שורה 7:
 
== הרקע ==
ב[[אנגליה]] ובארצות נוספות במערב אירופה גדלה במחצית הראשונה של [[המאה ה-19]] האוכלוסייה ובמקביל הביקוש לתבואות. בעקבות [[המהפכה התעשייתית]] והעיור המואץ הצטמצם מספרם של העוסקים בחקלאות והחקלאות המקומית לא הייתה מסוגלת לתת תשובה לביקוש המוגבר לתבואות. שיא המחסור הודגם ב[[רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד]] (שהייתה אז תחת שלטון בריטי) וכתוצאה מהמחסור החליטה בריטניה לבטל את [[חוקי הדגן]], שעד אז היוו מכשול עיקרי ליבוא דגנים לבריטניה. בנסיכויות הרומניות, בנסיכות [[ולאכיה]] וב[[נסיכות מולדובה]] היו עודפי תוצרת חקלאית, דגנים משובחים, אך המרחק הגדול בין מקום גידול הדגנים ובין ארצות היעד יצר הוצאות הובלה גדולות ו[[בלאי]] גדול יותר - הפתרון המתבקש היה הובלת הדגנים ב[[אוניית משא|אוניות משא]], שישיטו את ב[[דנובה]] עד [[הים השחור]] ומשם ל[[מערב אירופה]].
 
[[האימפריה הרוסית]] שמה לה למטרה להשתלט על מצרי הים המובילים ל[[הים השחור|ים השחור]], [[בוספורוס]] ו[[דרדנלים]] ולשם כך נזקקה לשליטה על הדרך אליהם, דרך העוברת בנסיכויות הרומניות. השלטונות הרוסיים חששו מהארכת קווי האספקה של הצבא שייצא לכיבוש [[קונסטנטינופול]], במיוחד מפני האפשרות שצבא עוין להם יגיע בספינות דרך ה[[דנובה]] וינתק את הצבא הרוסי מקווי האספקה שלו. כדי למנוע אפשרות זו פעלה האימפריה הרוסית למניעת תחזוקה ראויה של פתחי הדנובה וזרועות השיט מהים השחור אל נמלי [[גאלאץ]] ו[[בראילה]]. ללא פעולות תחזוקה יזומות היה תהליך הדרגתי של חסימת שפכי הדנובה (דרך שלוש זרועות שיט) על ידי הסחף. יתר על כן הרוסים נמנעו מהצלת כלי שיט שעמדו לטבוע בשפכי הדנובה וטביעתם הוסיפה מכשולים לשיט בדנובה. הרוסים התעלמו מקיומם של [[שודדי ים]] ב[[הדלתה של הדנובה|דלתה של הדנובה]], הוסיפו [[קרנטינה|קרנטינות]] וטרטרו את בעלי הסחורות, שנאלצו להביא את סחורותיהם ל[[אודסה]] לשם קבלת אישור כניסה.