פלסטינים – הבדלי גרסאות

גישה נוספת היא כי חלק עיקרי במוצאם של הפלסטינים מקורו מרצף דמוגרפי שתחילתו באוכלוסייה היהודית או ה[[שומרונים|שומרונית]] החקלאית שנשארה בארץ לאחר חורבן [[בית המקדש השני]].{{הערה|1=מקורות וניתוח של גישה זו בספרו של [[שלמה זנד]], '''מתי ואיך הומצא העם היהודי?''', עמ' 177–181.}} ביטוי לגישה זו ניתן למצוא בספרם של [[דוד בן-גוריון]] ו[[יצחק בן -צבי]], בו טענו כי "הפלחים אין מוצאם מן הכובשים הערבים, שהשתלטו על ארץ ישראל וסוריה במאה השביעית לספירה. המנצחים הערביים לא השמידו את האוכלוסייה ה[[חקלאות|חקלאית]] שמצאו בארץ. הם רק גירשו את השליטים הביזאנטיים הזרים. באוכלוסייה המקומית לא נגעו לרעה. הערבים גם לא עסקו בהתיישבות. גם במקומות מושבותיהם הקודמים לא שלחו בני-ערב את ידם בעבודת האדמה ... בארצות הכבושות לא חיפשו שטחי התיישבות למעמד האיכרים שלהם, שכמעט לא היה אצלם בנמצא. כל עניינם בארצות החדשות היה מדיני, דתי וכספי: לשלוט, להפיץ את האסלאם, לגבות [[מס]]ים. ... לבוא ולטעון, כי עם כיבושה של ירושלים על ידי טיטוס ועם כשלונו של [[מרד בר-כוכבא]] חדלו היהודים כליל לעבד את אדמת ארץ-ישראל, משמעו לגלות אי-ידיעה גמורה בתולדות ישראל ובספרות ישראל של אותה תקופה ... האיכר היהודי, כמוהו ככל איכר, לא במהרה ניתק עצמו מאדמתו, שרוותה זיעתו וזיעת אבותיו ... האוכלוסייה הכפרית, חרף מעשי הדיכוי והסבל, נשארה כמות שהיא".{{הערה|דוד בן-גוריון ויצחק בן -צבי, '''ארץ ישראל בעבר ובהווה''', עמ' 196–198.}}{{הערה|כך גם קבע במאמרו "לבירור מוצא הפלחים" או "לתולדות הפלחים" (אלול תרע"ז). הביוגרף של בן-גוריון, [[מיכאל בר-זוהר]] ('''בן-גוריון''', כרך א, פרק יד, עמ' 304; עמ' 604, הערה 7), מכנה אותו "מאמר נשכח" וכותב שבן-גוריון הביא בו "אותות ומופתים כדי לבסס את הנחתו".}}

בן צבי הוסיף הסתייגות וטען כי "מובן מאליו שלא נכון יהיה להגיד שכל הפלחים הם מצאצאי היהודים הקדומים, המדובר הוא ברובם או ביסודם", אך קבע כי "הרוב הגדול של הפלחים אין מקורם מהכובשים הערבים, אלא, לפני זה, מהפלחים היהודים שהיו מנין ורוב בנין הארץ, לפני כיבוש האסלאם".{{הערה|יצחק בן -צבי, '''אוכלוסינו בארץ''', עמ' 39.}}