החברה למוזיקה עממית יהודית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שלומית קדם (שיחה | תרומות) תרגום מהוויקיפדיה האנגלית, סיום עבודה |
מ סקריפט החלפות (ניסיו, הכ) |
||
שורה 4:
[[קובץ:Mikhail Gnesin.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מיכאיל גנסין]]
== התחלות ==
העניין במוזיקה יהודית לאומית התעורר בד בבד עם המגמות הלאומיות במוזיקה בכל רחבי אירופה המזרחית. ברוסיה, מלחינים ובראשם [[ניקולאי רימסקי-קורסקוב|רימסקי-קורסקוב]] חיברו יצירות חדשות, שהתבססו על נושאים רוסיים עממיים. ב[[הונגריה]] [[זולטאן קודאי]] ואחריו [[בלה בארטוק]] החלו במיזם כביר של סיור בכפרים לשם הקלטה ורישום מנגינות עממיות, ושילובן ביצירותיהם. מלחינים אחרים, כדוגמת [[אנטונין דבוז'אק]] ו[[לאיוש יאנאצ'ק]] עסקו בהתמדה בחיפוש צליל לאומי ייחודי ביצירתם. "אירופה פעלה בתוקף הנטייה הרומנטית לקבוע ביתר שאת גבולות לאומיים בסוגיות מוזיקליות," כתב [[אלפרד איינשטיין]]. "האיסוף והניפוי של אוצרות מלודיים מסורתיים נושנים ... יצר בסיס למוזיקה אמנותית יצירתית."{{הערה|אלפרד איינשטיין, Music in the Romantic Era" (1947)"' עמ' 332}}
במקביל למגמה זו לקראת סגנונות מוזיקה לאומיים, חלה התעוררות של רגש לאומי בקרב [[יהדות רוסיה]] ו[[מזרח אירופה]]. היהודים הרוסים, שהיו כפופים לאורך שנים להגבלות קשות על חייהם, להתפרצויות של [[פוגרום|פוגרומים]] אנטישמיים אלימים, ולהתרכזות כפויה ב[[תחום המושב]], פיתחו זהות לאומית איתנה מאז שנות ה-80' של [[המאה ה-19]] ואילך. זהות זו הביאה להופעתן של מספר תנועות פוליטיות - ה[[ציונות]], שעודדה הגירה מרוסיה ל[[פלשתינה-א"י]], ו[[הבונד]], האיגוד הכללי של הפועלים היהודיים ברוסיה, [[ליטא]] ו[[פולין]], שחתר לשוויון תרבותי ולאוטונומיה בתוך רוסיה. ספרות ה[[יידיש]] עלתה כפורחת, עם [[סופר]]ים כמו [[שלום עליכם]], [[מנדלה מוכר ספרים]] ו[[משורר]]ים כמו [[פרץ מרקיש]] ואחרים. [[תיאטרון]] יידיש החל את דרכו, ומספר רב של עיתונים וכתבי-עת ביידיש יצאו לאור.
על אף המגבלות שהטיל השלטון על תושבות וה[[נומרוס קלאוזוס]] לסטודנטים היהודים ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]], נרשמו סטודנטים יהודים-רוסים רבים ללימודי מוזיקה ב[[קונסרבטוריון של סנקט פטרבורג]] וב[[הקונסרבטוריון של מוסקבה|קונסרבטוריון של מוסקבה]]. בין אלה היו ה[[כנר]] [[יוסף אחרון]], ה[[מלחין]] [[מיכאל גנסין]] ועוד. רבים מגדולי הכנרים של המאה שעברה - [[יאשה חפץ]], [[נתן מילשטיין]], [[אפרם צימבליסט]], [[מישה אלמן]], אם לנקוב בשם מעטים מהם - היו תלמידים יהודים של [[לאופולד אאואר]], שלימד בקונסרבטוריון.
[[
אומנם רבים מן הסטודנטים הללו באו מרקע דתי-חרדי - אחרון, למשל, היה בו של [[חזן (מקצוע)|חזן]] - לימודי המוזיקה שלהם בקונסרבטוריון דבקו בקפדנות במסורת הקלאסית המערבית. עם זאת, עליית הלאומיות במוזיקה הרוסית עוררה ניצני עניין גם במוזיקה יהודית. בשנת 1895 התחיל [[סופר]] ה[[יידיש]] [[איזאק לייב פרץ]] לקבץ מילים של שירי-עם ביידיש. [[אברהם גולדפאדן]], מייסד התיאטרון היידי ברוסיה, שילב הרבה שירי עם ומוזיקה בסגנון עממי בהפקותיו. בשנת 1898, יזמו שני היסטוריונים יהודים, [[שאול גינזבורג]] ופסח מארק
הממריץ העיקרי בתנועה למען מוזיקה יהודית לאומית היה, מכל מקום, [[יואל אנגל]]. אנגל, [[מלחין]] ו[[מבקר מוזיקה]], נולד מחוץ ל[[תחום המושב]] היהודי, ונטמע כליל בתרבות הרוסית. פגישה עם המבקר הרוסי הלאומי
[[ולדימיר סטאסוב]] דחפה את אנגל לחיפוש אחר שורשיו היהודים. "דבריו (של סטאסוב)
==מפרסומי החברה==
שורה 21:
== החברה למוזיקה עממית יהודית בסנקט פטרבורג ==
[[
בשנת 1908 ייסדו אנגל וחבורה של מוזיקאים בדעתו מן הקונסרבטוריון של פטרבורג (בהם לאזאר סאמינסקי) את "החברה למויקה עממית יהודית של סנקט פטרבורג". מטרות החברה היו לפתח מוזיקה יהודית "באמצעות איסוף שירי עם ... ותמיכה במלחינים יהודים," ולפרסם יצירות ומחקר במוזיקה יהודית.
החברה הפיקה קונצרטים, בעיקר של עיבודים למנגינות עממיות להרכבים שונים, והוציאה לאור עיבודים ויצירות מקור מאת החברים בה. אלה כללו את המלחינים [[סולומון רוזובסקי]], [[אלכסנדר קריין]] ו[[מיכאיל גנסין]] ואת ה[[כנר]] [[יוסף אחרון]].
לאור התגברות הרגש הלאומי והציוני בקרב האוכלוסייה היהודית, התקבלו קונצרטים אלה בהתלהבות. לדוגמה, בקונצרט בעיר האוקראינית [[ויניצה]] "הקבילו את פני האמנים בתחנת הרכבת והעבירו אותם בסך ברובע היהודי של העיר ברוב טקס והתלהבות," סיפר בחזן המקומי. בין האמנים שהופיעו בקונצרטים אלה היו הכנרים [[יאשה חפץ]] ו[[אפרם צימבליסט]], ה[[צ'לן]] [[יוסף פרס]] וזמר הבס [[פיודור שאליאפין]].
שורה 35:
בראשית המהפכה הרוסית, עזבו רוב החברים המובילים של החברה בסנקט פטרבורג את רוסיה. יואל אנגל היגר ל[[ברלין]] בשנת 1922, שם הקים את הוצאת המוזיקה "יובל", שם הוציא מחדש רבות מיצירות החברה. כעבור שנתיים עלה ל[[ארץ ישראל]] והקים את [[הוצאת יבנה]], שהמשיכה את עבודת ההוצאה לאור של "יובל". אנגל מת בארץ ישראל ב-1927. רחוב ב[[תל אביב]] קרוי על שמו ו[[פרס אנגל]], החשוב בפרסי המוזיקה בישראל, מנציח את שמו. לאזאר סאמינסקי היגר ל[[ארצות הברית]] בשנת 1920, והיה שם לדמות ראשונה בחשיבותה בקידום המוזיקה היהודית. הוא היה ל[[מנהל מוזיקלי]] של [[טמפל עמנואל]] של [[רפורמים|הקהילה הרפורמית]] ב[[ניו יורק]]. במשרה זו התמיד עד מותו בשנת 1959.{{הערה|[http://www.encyclopedia.com/religion/encyclopedias-almanacs-transcripts-and-maps/saminsky-lazare Saminsky, Lazare ניקולאס סלונימסקי (2007, אנציקלופדיה יודאיקה, הוצאה שנייה, דטרויט: מקמילן ספרי עיון ארצות הברית, כרך 17, עמ' 747-746.}}
בשנת 1932 ייסדה מרים צונזר, יחד עם סאמינסקי, [[יוסף יאסר]] ואחרים את MAILAM, מכון לחקר וקידום מוזיקה יהודית בארץ ישראל ובארצות הברית.{{הערה|[http://www.jewishmusic-asjm.org/about-us.html About Us החברה האמריקאית למוזיקה יהודית.]}}{{הערה|[http://jwa.org/encyclopedia/article/zunser-miriam-shomer Zunser, Miriam Shomer אריק גולדשטיין, "נשים יהודיות באמריקה: אנציקלופדיה היסטורית" באמצעות ארכיב נשים יהודיות"] 1 במרץ 2009, גרסת דפוס: רוטלדג', 1997, כרך 2, עמ' 1550-1549}}
סולומון רוזובסקי עלה לארץ ישראל, ומשם עבר לארצות הברית, שם המשיך להלחין, ללמד ולחקור מוזיקה יהודית.
[[יעקב ויינברג]] עלה לארץ בשנת 1922, אחרי שהיה קורבן לרדיפות ה[[בולשביזם|בולשביקים]] ב[[אודסה]]. ב-1927 זכתה ה[[אופרה]] העברית שלו "החלוצים" בפרס ראשון בתחרות ההלחנה ליובל המאה-חמישים לעצמאות ארצות הברית. בכספי הפרסיכול היה להגר לניו יורק. יצירותיו הדתיות בוצעו בניו יורק בטמפל עמנואל (שם היה למלחחין הבית"), כמו גם בבית הכנסת של פארק אבניו וימקא ברח' 92. הוא הצטרף לסגל מורי המוזיקה של [[האנטר קולג']] ולקולג' למוזיקה של ניו יורק (שנסגר מאז). הוא המשיך להלחין, לנגן וללמד. האופרה הקומית שלו, "החלוצים" (1924) בוצעה בקונצרטים ב[[קרנגי הול]] בפברואר 1941 ושוב בפברואר 1947, ובשנות ה-30' בסיטי סנטר (שנקרא אז "מכה טמפל", בשל האדריכלות המורית שלו). האופרה בוצעה גם בברלין בשנות ה-30' על ידי ה"קולטורבונד", בהשתתפות זמרת הסופרן מאשה בניה. ה[[אריה (מוזיקה)|אריה]] שלה "השיר של שלמה" בוצעה במועד מאוחר יותר, בשנת 1998, על ידי הסופרן קרולין בלקוול באולם אוורי פישר של [[לינקולן סנטר]] בקונצרט גאלה "הצדעה ליום הולדת 50 של ישראל" בניצוח [[לאון בוטשטיין]] עם [[התזמורת הסימפונית האמריקאית]]. הפקה של "החלוצים" תוכננה לברוקלין קולג' בסתיו 2015 לחגוג את פתיחת מרכז אמנויות הבמה החדש שלהם. נכדת המלחין, אלן ל.
==לקריאה נוספת==
שורה 60:
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
[[קטגוריה:מוזיקה יהודית]]
| |||