מלכי הדרקון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סקריפט החלפות (הייתה, אוויר, ניצחו, -, תת-, ]]) |
|||
שורה 1:
[[Fichier:Longwang.JPG|קישור=https://fr.wikipedia.org/wiki/Fichier:Longwang.JPG|ממוזער|200x200 פיקסלים|מקדם למלך הדרקון, [[:fr:Palais_d'été|ארמון הקיץ]], בייג'ינג.]]
[[קובץ:One_of_the_daughters_of_the_dragon_king_who_lives_in_then_bottom_of_the_sea.jpg|ממוזער|175x175 פיקסלים| בתו של מלך הדרקון מאת [[אוטגאווה קוניושי]]
מלכי הדרקון ([[סינית מפושטת]]: 龙王, [[סינית מסורתית]]: 龍王, פין-יין: Lóngwáng) תופסים מקום חשוב במיתולוגיה הסינית והיפנית כאחד, נחשבים בכירים בפנתיאון. שליטתם במזג
== בסין ==
מלכי הדרקון ב[[מיתולוגיה סינית|מיתולוגיה הסינית]] הם שליטי ארבעת הימים המקיפים את היבשה המרכזית, כאשר החזק מביניהם הוא שליט הים המזרחי.
הם יכולים ללבוש צורה אנושית, והם מיוצגים בדמות של אדם בעל ראש דרקון או עוטה מצנפת [[דרקון סיני|דרקון]].
כל אחד ממלכי הדרקון חי בארמון תת ימי שנודע בשם "ארמון בדולח", שעליו שומרים שלל יצורים ימיים, ביניהם דגים, תמנונים, צבים, חסילונים, צלופחים, לובסטרים ועוד, ולמרותו נתון צבא שמפקדיו הם סרטנים או יצורים אחרים. מלכי הדרקון ידועים כמי שמסוגלים להשקיט את הים, אולם גם להוריד גשמים שגורמים לשטפונות, אם כי כוחם בנושאי גשמים מוגבל: רק ל[[קיסר הג'ייד]] לבדו יש את הסמכות לצוות על הורדת גשמים או מניעתם במדינה נתונה, ואם הם יפרו את פקודתו ראשם ייערף מיידית.▼
▲כל אחד ממלכי הדרקון חי בארמון תת
מלכי הדרקון מופיעים לעיתים קרובות ביצירות ספרותיות, וידועים בין השאר מן הספרים "[[רשומות המסע למזרח]]" (东游记), "[[הרומן ההיסטורי של הענקת האלוהות]]" (בחלק על לידתו של נג'ה) ו"[[המסע למערב]]". ב"מסע למערב" אלו שמותיהם:
שורה 21 ⟵ 20:
המלך הדרקון של הים הצפוני: אָושׁוּן (敖順)
לא מתקיים פולחן שוקק לארבעת מלכי הדרקון, על אף המקדשים הרבים שמוקדשים להם בסין. בדת העממית סוגדים למעשה למלכי דרקון מקומיים שמצויים בכל נתיב מים, ואפילו בכל באר. בצפון סין לכל באר יש מקדש זעיר ובו דמות של מלך דרקון בהופעתו כמנדרין בתלבושת מסורתית. הבעלים מגיש לו מנחה של שלושה מקלות קטורת בחמש עשרה בכל חודש. על פי הטקסט הדאואיסטי "[[קלאסיקת לחשי האל העמוק של המערה העליונה]]" (太上洞淵神咒經) ישנם 54 מלכי דרקון רגילים ו62 מלכי דרקון בכירים.
בתקופות בצורת נהוג גם כן לפנות אל מלכי הדרקון. במוקדים המרכזיים מארגנים לכבודם תהלוכה ברחובות העיר הכוללת דמות דרקון מלווה בנגנים ורקדנים, בעוד בכפרים הקטנים מסתפקים בהקרבת קורבן גדול. אם לאחר כמה ימים התפילה לא נענית, דמות הדרקון ננטשת על הכביש באור השמש, דבר הנתפס כגורם סבל לדרקון, במטרה שיבקש מקיסר הג'ייד רשות להוריד גשם. אם הגשם לא מאחר לבוא, עורכים מסיבה גדולה לכבודו.
שורה 27 ⟵ 26:
מקרה נוסף בו פונים למלך דרקון הוא אם הגשם חזק מדי ויש חשש לשיטפון. במקרה כזה מלך הדרקון נדרש להפסיק את הגשם.
בעבר מקדשים רבים היו מוקדשים למלכי הדרקון בסין. מקדשים שכאלו נבנו בעיקר בבייג'ינג בימי שושלת יואן, והם לפעמים משמשים לפולחן קיסרי לקיסר טאידזונג מטאנג והלאה.
== יפן ==
שורה 36 ⟵ 35:
למרות שהם חיים בקרקעית של אגמים, נהרות ומערות, ארמונם ממוקם בקרקעית האוקיינוס. על פי המסורת, כוחם מצוי באבן חן בצורת כדור שהם נושאים באחת מכפותיהם.
הם מיוצגים לעיתים בצורת הדרקון ולעיתים בצורת האדם שלהם, ולעיתים אף בצורה המשלבת בין השניים, כאשר גוף החיה עוטה לבוש הדור של מכובד אנושי. הוא אוחז בידו אחת סל מלא באלמוגים, המסמל את אוצרות הים, בעוד רגליו נחות על עלה לוטוס הפוך שבעצמו נמצא על סלע.
על פי כמה מסורות קיימת אלוהות דרקון אחת בלבד האחראית על הגשמים, חיה בארמון תת-ימי, וקרויה ריוג'ין (竜神, "אל הדרקון") או "קאמי נו ריו" (かみのりゅう).
שורה 43 ⟵ 42:
בסיפור "שמונת בני האלמוות שחצו את הים" (八仙過海), בוחר כל אחד משמונת בני האלמוות דרך מופלאה לחצות את הים, והדבר מרגיז את המלך הדרקון אָוגוָאנְג. הוא לוכד את לָאן צָאיְחֶה, אך שבעת בני האלמוות האחרים מתנגדים לו והורגים את בנו. אָוגוָאנְג קורא לעזרתו את מלכי הדרקון האחרים, ויוצא לקרב. לבסוף ה[[בודהיסטווה]] [[גוואניין|גְווָאן-יִין]] (או בודהא ואירוקאנה) שמה סוף לסכסוך.
"הרומן ההיסטורי של הענקת האלוהות" מספר על לידתו של [[נג'ה|נֶגָ'ה]], ובהשראתו נוצר גם הסרט "[[
ב"[[המסע למערב|מסע למערב]]" נידון [[לונגואנג סאנג'ו'ן|לונְגְוָאנְג סָאנְג'וּ'ן]], בנו של אָוז'וּן, למוות בשל נזקים שגרם לארמון אביו. הבודהיסאטווה גְווָאן-יִין עזר לו לצאת ולשמש התלמיד השני של הנזיר [[סאנדזאנג|סָאנְדְזָאנְג]], בדמות של סוס-דרקון.
=== מקורות ===
* F. Guirand, J. Schmidt, ''Mythes et Mythologies'', Larousse, 2006.
* B.H. Chamberlain, ''Mœurs et coutumes du Japon'', Payot, Paris, 1931.
שורה 55 ⟵ 53:
=== ביבליוגרפיה ===
* {{Cite book|title=Chine: Mythes et dieux|last=Jacques Pimpaneau|publisher=Philippe Picquier|year=1999|isbn=2-87730-450-7|location=|language=français}} 1 vol. : 357 p.
* {{Cite book|title=[[La Pérégrination vers l'Ouest]]|last=Wu Cheng'en|publisher=Gallimard|year=1991|isbn=2-07-011203-9|location=|language=français}} 2 vol. : 1312 et 1200 p.
* {{Cite book|title=Recherches sur les superstitions en Chine|last=Père Henri Doré, Gilles Faivre|publisher=You Feng|year=1995|location=|language=français}}
* {{Cite book|title=la Chine antique|last=Henri Maspéro|publisher=Puf|year=1985|isbn=2-13-038664-4|location=|language=français}} 1 vol. : 526 p.
* {{Cite book|title=Le Taoïsme et les religions chinoises|last=Henri Maspéro|publisher=Gallimard|year=1971|isbn=2-07-027907-3|location=|language=français}} 1 vol. : 662 p.
| |||