המשכן לאמנות על שם חיים אתר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
RimerMoshe (שיחה | תרומות) קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה |
||
שורה 26:
{{ציטוט|תוכן=ביסודה של עין-חרוד קיבלנו על עצמנו דבר גדול מאוד, גם למעננו וגם למען ילדינו, הבאים לרשת את אוצרותינו הרוחניים ולהמשיך על יסוד זה את בניינה. לכן מחויבים הננו להעמיק את היסודות הרוחניים של חיינו, לחנך את עצמנו תוך חיים באמנות, כי אם לא זאת – נשקע תוך קטנוּת החיים והיא תכריע אותנו. [...] כי בניין האמנות – הוא גם בנין החיים בתוכנו|מקור=חיים אתר, פריז, מכתב לחברי עין-חרוד, 1938.|מרכאות=כן}}
הרוח החיה בהקמת המשכן היה חבר עין חרוד [[
בשנת 1948 נפתח חלקו הראשון של מבנה הקבע. האדריכל [[שמואל ביקלס]] (1975-1909) תכנן יצירה ארכיטקטונית מופלאה בפשטותה, שאיכותה ביחסי המידות של האולמות ובניצול מקורי וייחודי של האור הטבעי. בבניין רחב הידיים נבנו בהדרגה 14 אולמות תצוגה, חצרות לפסלים, ספרייה, סדנאות, אודיטוריום ובית קפה קטן - קפה ביקלס.
שורה 45:
=== אמנות יהודית ===
בחזון המייסדים של המשכן עמד שימורה של אמנות יהודית ויצירה של אמנים יהודים מרחבי העולם, בעיקר על רקע החורבן של יהדות אירופה במהלך השואה. חיים אתר יצר קשר מיוחד עם אמני אסכולת פריז היהודים ([[חיים סוטין|חיים סוּטין]], [[שאגאל|מרק שאגאל]], [[קיקואין|מישל קיקואין]], [[פסקין]], [[קיסלינג]] ואחרים). ב-1949 הוצגה בעין חרוד תערוכה של שאגאל וביקרו בה אלפי אנשים. באוסף המוזיאון כלולות עבודות של [[יוסף ישראלס]], [[לסר אורי]], [[חנה אורלוף]], [[יעקב לוצ'אנסקי]] ואחרים.
חיים אתר עסק בכינוס ביטוייה השונים של היצירה היהודית לדורותיה ולאחריו פעל ברוח זו זוסיא עפרון. במובן זה סימן המשכן דרך עצמאית ושונה מדרכם של מוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל שאימצו לאחר מכן תפיסה הרואה סתירה בין אמנות גבוהה ליהדות. תפיסה זו, שבאה לידי ביטוי במדיניות האיסוף והתצוגה של המוזאונים המרכזיים בישראל, שיקפה את רוח הזמן המקומית משנות הארבעים של המאה העשרים והתאפיינה בדחיקת ההקשר היהודי. מוסדות אמנות אלו בחרו להדגיש זהות מודרניסטית ולא נטו להתמודד עם זהות פרטית וקולקטיבית הקושרת אמנות ליהדות, פליטות או שואה. חיים אתר לעומת זה, בהיותו אמן ומנהל מוזיאון, האמין שהיצירה היהודית לדורותיה רלוונטית ליצירה העברית בארץ ישראל. ברוח תפיסה זו הפעיל
סמוך לפתיחתו של המשכן לאמנות בבניינו החדש, כאשר האוסף שכן עדיין בצריף, פורסם עלון חדש למוזיאון ובו צויין כי "במשכן כבר מרוכזות מיצירותיהם של מרבית היהודים הפזורים בארצות תבל ומשוועים לגבולם" ברשימה של אמנים שעבודותיהם התקבלו לאוסף המוזיאון נמנו בשנת 1948 שמותיהם של 115 ציירים ופסלים, כולם אמנים יהודים מוכרים מהולנד, גרמניה, רוסיה, מזרח אירופה, צרפת, אנגליה, ארצות הברית, אוסטרליה וישראל, ועוד אוסף נרחב של אמנות עממית מכל תפוצות ישראל. בתערוכת הפתיחה של המבנה החדש הוצג אוסף מייצג של המוזיאון. בין האמנים החשובים הכלולים באוסף: מרוסיה: לויתן{{דרושה הבהרה}}, פסטרנק{{דרושה הבהרה}}, מהולנד: [[יוסף ישראלס|יזראלס]], מפולין: [[מאוריציו גוטליב]], מגרמניה: [[לסר אורי]], [[מקס ליברמן]].
שורה 65:
== המבנה ==
ראשיתו של המוזיאון ב"פינת אמנות" שנפתחה בסטודיו של האמן המקומי חיים אתר ששהה באותה התקופה בפריז ואסף יצירות אמנות עבור המוזיאון לעתיד לבוא. עם שובו של אתר לעין חרוד נפתח המוזיאון בצריף עץ גדל ממדים ובמקביל הוחל בתכנונו של מבנה הקבע. האדריכל [[שמואל ביקלס]], חבר קיבוץ [[תל יוסף]], היה מתכנן ב"לשכה הטכנית" של הקיבוץ המאוחד שמשכנה בעין חרוד וקיבל עליו את מלאכת התכנון. מיקום המשכן נקבע על פי תוכנית האב לעין חרוד - תל יוסף שהציע אדריכל [[ריכארד קאופמן]] בשנת 1926 ולפיה מוסדות התרבות יבנו על מורדות גבעת קומי. החלק הראשון של המבנה נחנך באוקטובר 1948, [[שמחת תורה]] תש"ט, בעיצומה של [[מלחמת העצמאות]]. בחנוכת המוזיאון ציין [[
בשנת 1992 בוצעה הרחבה בתכנון האדריכלית [[עדה כרמי]], שכללה בניית מחסנים לאוסף, סדנה חינוכית (היום הסטודיו של דודו גבע) ושיפוץ הכניסה.
בשנת 2004 נוסף בתוך הספרייה מוזיאון/ספריה/ארכיב [[מאיר אגסי]] בתכנון האדריכל יון ננו, אשר חתום גם על תכנונו של אודיטוריום [[מירון סימה]] שנחנך בשנת 2013 בצידו הצפוני של המשכן ובו מקום להרצאות, סרטים וקונצרטים.
| |||