ניקולא שאמפור – הבדלי גרסאות

ב-[[1776]] כתב את ה[[טרגדיה]] "מוסטפא וזאנגיר" שהועלתה על הבמה ב[[פונטנבלו]] בנוכחותם של המלך [[לואי השישה עשר]] ושל אשתו [[מארי אנטואנט]]. המלך העניק לו קצבה שנתית והוא נתמנה למזכירו של לואי החמישי, ז'וזף דה בורבון-קונדה, שהיה מאנשי בית המלוכה. אולם, ניקולא שאמפור שמאס עד מהרה בחיי חצר המלכות, התפטר מתפקידו ופרש לאוטיי שממערב לפריז. בהשראת אמרותיהם של [[פרנסואה דה לה רושפוקו]], של [[המרקיז דה וובנארז']] ושל [[וולטר]], החל ניקולא שאמפור לכתוב שם את אמרותיו השנונות, וב-[[1781]] נבחר לחבר [[האקדמיה הצרפתית]].

 

 

אחרי הפיכת היעקובינים ([[10 באוגוסט]] [[1792]]) התנגד לאנשי [[הקומונה הפריזאית]], שבתמיכת היעקובינים ערכו טבח באסירים המלוכנים ([[2 בספטמבר|2]]–[[3 בספטמבר]] של אותה שנה), ותמך ב[[ז'ירונדינים]] (רפובליקנים מתונים). כתוצאה, נחשד בבגידה ותפקידו הפוליטי הגיע לקצו. באוגוסט [[1793]] הושם במעצר ושוחרר כעבור ימים מספר. אך בספטמבר של אותה שנה, משום שידע כי ימיו ספורים, ניסה להתאבד בירייה. הוא נפצע באופן אנוש וסבל ייסורים נוראים עד מותו באפריל 1794.