עברות – הבדלי גרסאות

עברות שמות החל כבר בתקופת [[היישוב]], ונשא לעיתים מטען [[סמל]]י רב, כ"[[שלילת הגלות]]". ביולי [[1920]] עמד [[אבא שנלר|אבא שנֶלֶר]] (לימים [[ראש עירייה|ראש עיריית]] [[חיפה]]) בראש קבוצה של 131 חברי [[השומר הצעיר]] ש[[העלייה השלישית|עלו לארץ ישראל]] מ[[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]]. בליל עלייתם ארצה כינס שנלר את הקבוצה ודרש מכולם לשרוף את [[דרכון|דרכוניהם]] ולעברת את שמותיהם; הוא עצמו עברת את שם משפחתו ל"חוּשי" (תרגום שמו המקורי). קקי

ב-[[1944]] הטיל [[הוועד הלאומי]] על [[מרדכי נמצא-בי|מרדכי נימצַבִּיצקי]] את ניהול הפעולה וההדרכה למען ההתאזרחות והשם העברי. נימצביצקי המליץ על עברות מאורגן של שמות משפחה לועזיים, כלומר קביעת שם עברי אחיד.{{הערה|1=[[חגי חריף]], [http://www.wingate.org.il/Index.asp?ArticleID=943&CategoryID=267 ההיסטוריה הלועזית של הספורטאים העבריים], באתר [[מכון וינגייט]].}} כדוגמה אישית עברת את שם משפחתו ל"נמצא- בי". קקי

עם מינוי [[אלוף|אלופי]] [[צה"ל]] בתקופת [[ההפוגה הראשונה]], דרש בן-גוריון מכל האלופים לעברת את שמם.{{הערה|וראו הודעה בעיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]" מיום ההשבעה של צה"ל, המונה את שמות מפקדי הצבא, כאשר שמם המקורי (הלועזי) מופיע בסוגריים: {{דבר||ואלה שמות המפקדים הראשיים|1948/06/28|00106}}.}} מפקד ה[[פלמ"ח]], האלוף יגאל פייקוביץ', לא התייחס לרעיון העברות ברצינות ולא העביר שם עברי למתכנני טקס הענקת הדרגות. עם הגיעו לטקס, הובררהתברר לו כי דוד בן-גוריון החליט לעברת את שמו ליגאל הגלעדי מבלי לשאול את פיו; הוא לא אהב את השם, והחליט לשנותו ל[[יגאל אלון]]. ב-[[1955]] קבע בן-גוריון כ[[שר הביטחון]] כי רק אנשי צבא בעלי שמות עבריים יוכלו לייצג את צה"ל בחו"ל.{{הערה|{{דבר||רק בעלי שמות עבריים ייצגו את צה"ל בחו"ל|1955/06/19|00330}}.}}