סרגיי פרוקופייב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏קורות חייו: קישורים פנימיים
שורה 13:
בגיל תשע חיבר ילד הפלא את ה[[אופרה]] הראשונה שלו, "'''הענק'''", [[אוברטורה]] ועוד יצירות שונות. בשנת 1902, כשהחל לקבל [[שיעור פרטי|שיעורים פרטיים]] ב[[הלחנה]] מ[[ריינהולד גליאר]], כבר נרשמו לזכותו כמה יצירות חדשניות. ברגע שהיה ברשותו הידע התאורטי ההכרחי, החל לערוך ניסויים בהלחנה ולגבש את סגנונו המוזיקלי האישי.
 
פרוקופייב הרגיש שהבידוד של סונצובקה ממרכזי המוזיקה מונע ממנו להמשיך בהתפתחותו המוזיקלית. הוריו לא התלהבו מהרעיון לשלוח את סרגיי מן הבית כדי לפתוח בקריירה של [[מוזיקאי]], אך בשנת 1904 הוא עבר ל[[סנקט פטרבורג]] ונרשם ל[[קונסרבטוריון של סנקט פטרבורג|קונסרבטוריון]] שם. עד אז הספיק לחבר עוד שתי אופרות, "'''איים במדבר'''" ו"'''המשתה בזמן המגפה'''", ועבד על אופרה רביעית, "'''אונדין'''". הוא עבר בהצלחה את בחינות הכניסה והחל בלימודי הלחנה, צעיר בשנים אחדות מיתר הסטודנטים. פרוקופייב נחשב לשחצן ותמהוני, ולא פעם ביטא את מורת הרוח שחש כלפי חלק ניכר מתוכנית הלימודים, ששיעממה אותו. בין מוריו בתקופה זו נמצא המלחין [[ניקולאי רימסקי-קורסקוב]]. בשנים הבאות יביע פרוקופייב צער על החמצת ההזדמנות ללמוד יותר ממנו. בתקופה זו קשר גם קשרי ידידות עם בוריס אספייב וניקולאי מיאסקובסקי.
 
בחוגי המוזיקה בסנקט פטרבורג הצטייר פרוקופייב כ"ילד הנורא" (Enfant terrible) מצד אחד, וכמלחין מבריק ומקורי מצד שני. את יצירותיו ניגן בעצמו בפסנתר. בשנת 1909 סיים את לימודי ההלחנה בקונסרבטוריון, אך ציוניו לא היו מרשימים ביותר. הוא המשיך ללמוד במוסד, אך התרכז מעתה בנגינה בפסנתר וב[[ניצוח]]. שיעורי הפסנתר שלו לא התנהלו על מי מנוחות, אבל שיעורי ההלחנה הטביעו בו את חותמם. מוריו עודדו את התנסויותיו המוזיקליות, ויצירותיו מתקופה זו מראות יתר עוצמה וריכוז לעומת קודמותיהן.