ג'ק שטיינברגר – הבדלי גרסאות

Phys. Rev. 103, 1827 – Published 15 September 1956}}. בהדרגה הצוות בנה תאי בועות גדולים יותר שעשו שימוש במימן כנוזל בחימום יתר לפעולתם, ב-[[1956]] חזו בניסוי בחלקיק Σ⁰ (סיגמא נייטרלי, ראו [[היפרון]]) ומדדו את [[מסת מנוחה|מסת המנוחה]] שלו{{הערה|R. Plano; N. Samios; M. Schwartz; J. Steinberger (1957) [http://link.springer.com/article/10.1007%2FBF02812828 "Demonstration of the existence of the Σ0 hyperon and a measurement of its mass"]. Il Nuovo Cimento. 5: 216}}. בסדרת ניסויים אלה תרמו לפיתוח ולאישוש ה[[כרומודינמיקה קוונטית|כרומודינמיקה הקוונטית]].

 

 

עם השלמת הקמתו של [[מאיץ חלקיקים|מאיץ]] ה-AGS ([[אנגלית]]: Alternationg Gradient Synchrotron או "סינכרוטרון גרדיאנט חילופין") במעבדת ברוקהייבן, המאיץ העוצמתי ביותר באותן שנים (GeV{{כ}} 33, 1960 - 1968), נפתחו אפשרויות חדשות במחקר [[הכוח הגרעיני החלש]] ודעיכת חלקיקים באנרגיות גבוהות. בניסוי שהגה ה[[דוקטורנט]] שלו{{הערה|Istva ́n Hargittai, Magdolna Hargittai (2006). [https://books.google.co.il/books?id=uYAkWldKpx8C&printsec=frontcover&dq=isbn:9781860948855&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwjjuaOFvf3PAhWOSxoKHRj6CPEQ6AEIHDAA#v=onepage&q&f=true Candid Science VI: More Conversations with Famous Scientists]. Imperial College Press. p. 740.}}, [[מלווין שוורץ]], וערכו יחד עם [[לאון לדרמן]], חזו בניסוי{{הערה|תאורטית הועלה הרעיון לחלקיק בעל תכונות דומות קודם לכן, בגילוי ה[[מיואון]] בקרניים קוסמיות ב-1948 (גם בדוקטורט של שטיינברגר עצמו הוא מסמן החלק החסר בדעיכה מבלי לקרוא לו בשמו) ראו גם [https://arxiv.org/ftp/physics/papers/0503/0503172.pdf סקירה נרחבת על היסטוריית חקר הנייטרינו]}} בסוג נוסף של [[נייטרינו]] שלימים נודע כ-ν_μ(נייטרינו מיואני){{הערה|G. Danby, J-M. Gaillard, K. Goulianos, L. M. Lederman, N. Mistry, M. Schwartz, and J. Steinberger