חוויית סף מוות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
←תחושת יציאה מהגוף: סדר, הרחבה קלה |
||
שורה 88:
== תחושת יציאה מהגוף ==
אחת התופעות המדווחות במצבי סף מוות היא יציאה מהגוף (Out Of Body Experience OBE) וראית האדם את עצמו והסביבה מלמעלה. מקרים רבים שתיעד ד"ר [[ברוס גרייסון]] במשך כ-50 שנים של מחקר באוניברסיטת וירג'יניה, מראים כי תיאורים של החדר מזווית השהייה בחוויה החוץ-גופית לא ניתנים להסבר אחרת, כגון חולה הזוכר מספר סידורי שנמצא על מדבקה בחלקה העליון של מנורת תקרה. בנוסף נגבו תיאורים מדוייקים של מהלך אירועים בעת ניתוח אשר התבצע בהרדמה כללית שהתפתחה למוות קליני.
אחת התופעות המדווחות במצבי סף מוות היא חווית היציאה מהגוף (Out Of Body Experience OBE) וראית האדם את עצמו מהצד או "בהיטל על". הסבר פיזיולוגי אפשרי לתופעה הוא שיבוש בקלט ובעיבוד של שני חושים המאפשרים לנו למקם את גופנו. הראשון נקרא פרופריוספציה והוא הנותן תחושת מיקום של חלקי הגוף זה ביחס לזה. הפרופריוספציה מאפשרת לנו כשהתעוררנו משינה לדעת בעיניים עצומות מה תנוחת גופינו על המיטה ולכוון את רגלינו וידינו בזמן פעילות מבלי לראות אותן. מידע נוסף החיוני להתמצאות קשור למיקום הגוף במרחב, והוא מעובד על ידי המערכת הווסטיבולרית אליה שייכים אברי האיזון (התעלות ואברי החישה שבאוזן) – זה החוש ש"מתבלבל" במצב של [[סחרחורת]] או [[מחלת נסיעה]]. פעילות תקינה של מערכות אלו היא הממקמת את התודעה בגוף. כאשר משתבשת פעולת חלקי המוח האחראים לחושים אלו ואין התאמה בין האינפורמציה החזותית (גוף נייח על המיטה) לתחושה (גוף מרחף ונע כלפי מעלה), התודעה עשויה לפתור את הקונפליקט על ידי העתקת נקודת המבט אל מחוץ לגוף ולהציג את הגוף כאובייקט חיצוני{{הערה|1=[http://www.bmj.com/cgi/content/full/329/7480/1414?ecoll BMJ 2004;329:1414-1415] }}.▼
בדיקת פעילות המוח של חולי אפילפסיה ומיגרנה שדיווחו על "יציאה מהגוף" הראתה פגיעה באותו אזור של אונות הרקה (ה"גשר" לאונת הקודקוד) החשוב בעיבוד מידע מהסוג הזה. ניתן אפילו לעורר [[הזיה|הזיות]] ראיה, תנועה ומיקום על ידי גרוי חשמלי חיצוני של אזורי מוח אלו{{הערה|במחקר שערך Olaf Blanke התבקשו מתנדבים בריאים לדמיין את עצמם ואת נקודת המבט שלהם במצבים האופייניים לדיווחים של חווית יציאה מהגוף, נצפתה פעילות בצומת האונות רקתית-קודקודית temporoparietal junction TPJ כשהנחקרים דמיינו עצמם במצב זה (פעילות שלא נצפתה כשהמתנדבים התבקשו לדמיין הזזה במרחב של עצמים אחרים). לדעת החוקרים התוצאות מלמדות שצומת האונות רקה-קודקוד (TPJ) חיוני למיקום של העצמי בגוף ושפגיעה בעיבוד המידע באזור זה עשויה להוביל לחווית יציאה מהגוף. <br />[http://www.jneurosci.org/cgi/content/full/jneuro;25/3/550 Linking Out-of-Body Experience and Self Processing to Mental Own-Body Imagery at the Temporoparietal Junction; The Journal of Neuroscience, January 19, 2005, 25(3):550-557 ]}}.▼
==השפעת חוויית סף מוות==
שורה 106 ⟵ 104:
</div>}} השווה אמונות וגישות של אנשים שעברו אירוע מוות קליני המלווה בחוויית סף מוות לעומת אנשים שהמוות הקליני אצלם לא היה מלווה בחוויה. מחקר זה גילה הבדל מובהק בין הקבוצות, מי שדיווח על חוויית סף מוות עבר שינויים משמעותיים יותר בחייו ממי שהיה בסכנת חיים בלי לחוות את חוויית סף המוות. נוסף לדיווחים העצמיים השינויים דווחו גם על ידי בני ובנות זוגם של הנבדקים. השינויים כללו:
*אכפתיות מוגברת לאחרים
*החלשות הפחד מהמוות והתחזקות האמונה ב[[חיים לאחר המוות]]
שורה 119 ⟵ 118:
ישנה הקבלה בין מקורות היהדות לפרטים המתוארים בעדויות על חווית סף המוות:
* "יציאה מהגוף" וריחוף על פני הגוף: [[תלמוד ירושלמי]] [[מסכת מועד קטן]] פ"ג ה"ב{{הערה|1=וראה גם בביאור [[הגר"א]] ל{{תנ"ך|יונה|ב|א}}}}.
* תנועה ב"מנהרה": כן הוא בספר ה[[ספר הזוהר|זוהר]]{{הערה|1=סתרי תורה כרך א פרשת לך לך דף פא עמוד א}}: "וכד נשמתא נפקת מהאי עלמא עאלת במערתא וכו" (תרגום: וכאשר הנשמה יוצאת מהעולם הזה, היא נכנסת לתוך מערה).
שורה 128:
== ביקורת ==
אד שרמר{{הערה|[http://www.susanblackmore.co.uk/Chapters/ShermerNDE.htm]}}, אחד המבקרים של ממצאי ריימונד מודי, טען כי האשליה המשותפת, לכאורה, לכל הנפגעים שחזרו לחיים במחקרו של מודי, נסמכת על [[אמונה|אמונות]] ועולם מושגים קודמים משותפים, שהיו להם, לפני שנפגעו ומתו מוות קליני. לפי שרמר, ערפול החושים שבהם שהו הניצולים שחזרו לחיים, הביא אותם לחוויה של עולם הציפיות והאמונות שהיו קיימים אצלם, דבר שהביאם לפרש את הטראומה שחוו במונחים של "חיים לאחר המוות". אולם מחקרים מודרניים מראים כי התופעה רחבת היקף, אחידה לאורך ההיסטוריה וברחבי העולם, ולרוחב חתך הגילאים כולו, כולל ילדים קטנים.{{מקור}}
▲
▲בדיקת פעילות המוח של חולי אפילפסיה ומיגרנה שדיווחו על "יציאה מהגוף" הראתה פגיעה באותו אזור של אונות הרקה (ה"גשר" לאונת הקודקוד) החשוב בעיבוד מידע מהסוג הזה. ניתן אפילו לעורר [[הזיה|הזיות]] ראיה, תנועה ומיקום על ידי גרוי חשמלי חיצוני של אזורי מוח אלו{{הערה|במחקר שערך Olaf Blanke התבקשו מתנדבים בריאים לדמיין את עצמם ואת נקודת המבט שלהם במצבים האופייניים לדיווחים של חווית יציאה מהגוף, נצפתה פעילות בצומת האונות רקתית-קודקודית temporoparietal junction TPJ כשהנחקרים דמיינו עצמם במצב זה (פעילות שלא נצפתה כשהמתנדבים התבקשו לדמיין הזזה במרחב של עצמים אחרים). לדעת החוקרים התוצאות מלמדות שצומת האונות רקה-קודקוד (TPJ) חיוני למיקום של העצמי בגוף ושפגיעה בעיבוד המידע באזור זה עשויה להוביל לחווית יציאה מהגוף. <br />[http://www.jneurosci.org/cgi/content/full/jneuro;25/3/550 Linking Out-of-Body Experience and Self Processing to Mental Own-Body Imagery at the Temporoparietal Junction; The Journal of Neuroscience, January 19, 2005, 25(3):550-557 ]}}.
==ראו גם==
| |||