יחיאל מיכל פינס – הבדלי גרסאות

ביציאתו לירושלים, השאיר פינס את משפחתו, אשתו חיה צפורה (ציפה) וארבע בנותיהם, אצל חותנו ב[[מוהילב]] והם הצטרפו אליו רק מאוחר יותר. ב[[כ"ב באלול]] [[תרל"ח]] הגיע לירושלים ונתקבל בכבוד על ידי רוב החוגים, למעט חוגי המשכילים של עיתון [[החבצלת]], אשר התנגדו למינויו. אולם ההתלהבות מפינס לא ארכה זמן רב ומהר מאוד הוא ספג ביקורת מצד [[ישראל דב פרומקין]] עורך החבצלת, מצד אחד ומחוגי הקנאים של הרב [[יהושע ליב דיסקין]] מצד שני{{הערה|1=מלאכי, [http://download.hebrewbooks.org/downloadhandler.ashx?req=12803 לתולדות עליית רי"מ פינס], [[אור המזרח]], ניסן [[ה'תשכ"ד]], עמודים 42-50 }}. אנשי [[היישוב הישן]] דיברו אל לבו של מונטיפיורי, וכתוצאה מכך זה לא הסכים שכספו יופנה לטובת ההתיישבות החדשה. [[קובץ:michelpines.jpg|שמאל|ממוזער|10x10px]]לאחר שפינס תמך בבית היתומים של ד"ר [[זאב וילהלם הרצברג]], בו לימדו שפות זרות, בניגוד לחרם שלא ללמד שפות זרות בירושלים, הוציאו אנשים מקנאי ירושלים חרם כנגד פינס. כשנה לאחר מכן, כאשר הקים פינס מוסד ששילב לימודי מלאכה ותורה הוצא כנגד פינס חרם שני, והפעם הרב דיסקין השתתף בעצמו בהטלת ה[[חרם (הלכה)|חרם]]. רוב רבני ירושלים לא קבלו את החרם, והרב [[שמואל סלנט]] יצא בביקורת על מטילי החרם וטען שהקנאים הסיתו את הרב דיסקין{{הערה|1=[http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=245 איתם הנקין, החרם על רי"מ פינס בירושלים וקשריו עם גיסו רבי דוד פרידמן], המעיין, טבת תשס"ט}}. לבסוף, הרב שמואל סלנט עמד בראש בית-דין שהתיר את החרם על פינס, בטענה {{ציטוטון|שלא נתקבל האיסור הזה ולא פשט איסורו ולא נתבטלה אפילו תפילה אחת (לפי הנשמע) מאותו יום שנעשה האיסור עד היום... וגם אנשי חו"ל וכמה רבנים גדולי הדור וגבירים ראשי קהילות ישראל צועקים ככרוכיא על הדבר הזה...|מלשון "נוסח ההיתר".}}▼