פפין הגוץ – הבדלי גרסאות

פפין החליט בשלב זה להפוך למלך באופן פורמלי, ולא רק מעשי. הוא פנה לאפיפיור [[זכריאס]] בשאלה, מי צריך להיות המלך - זה שיש לו את כוח בפועל או זה אשר מחזיק בתואר. התשובה הייתה ידועה מראש: האפיפיור זכריאס היה תלוי בכוחו של פפין וצבאו שיגן עליו מפני ה[[לומברדיה|לומברדים]]. בשנת [[751]], לאחר שקיבל את תמיכתו של ה[[אפיפיור]], הדיח פפין את כילדריק מתואר המלך, מה שהפך את כילדריק לאחרון המלכים המרובינגים. התמיכה של האפיפיור הבטיחה התנגדות אפסית, ופפין השלישי נבחר על ידי אספת עם של מנהיגים פרנקים למלך. שערו של כילדריק גולח והוא נשלח למנזר. פפין נמשח כנראה על ידי [[בוניפציוס הקדוש]] תחת הכינוי "מלך בחסד האל" (Dei gratia rex), תואר שהיווה תקדים חשוב בהתפתחות המלוכה במערב [[אירופה]]. יחד עם פפין המליך בונאפיציוס גם את אשתו של פפין, ברתה מלאן (הידועה גם כברתה ארוכת הרגל) ובכך הפכו בניו של פפין מקודשים הן מצד האב והן מצד האם. גריפו המשיך במרד שלו, אך נהרג בקרב [[סן ז'אן דה מוריין]] ב-[[753]] וההתנגדות חוסלה.

 

 

לאחר המלכתו יצא פפין לשני מסעות מלחמה נגד ה[[לומברדים]] בצפון [[איטליה]], בראשות המלך [[אייסטולף]]. בכך שירת פפין את האינטרס של הכס הקדוש למנוע התפשטות של אייסטולף לכיוון [[דוקטום רומאנום|שטחם]]. לאחר שניצח את אייסטולף, בשנים [[745]] ו-[[756]], דחק אותם מאדמה שתפסו מידי הכנסייה, ולאחר מכן החזיר והוסיף לאפיפיור שטחים ([[רוונה]] ו[[פנטאפוליס]]) שמאוחר יותר יהוו את הגרעין ל[[מדינת האפיפיור]] ויכונו "[[מתת פפין]]". בשנת [[759]] הדף את ה[[סרצנים|מוסלמים]] מגאליה לאחר שכבש את [[נרבון]]. בשנת [[763]] כבש את [[באווריה]], והפך את טאסילו, שליטה, לנתינו. באותו שנה הוא גם כבש את מחוז ספטימנה מה[[מוסלמים]]. בשנת [[768]] ניצח את דוכס [[אקיטן]], וסיפח את ארצו לממלכתו.