הארגון היהודי הלוחם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה
שורה 105:
הסיוע שקיבלו הלוחמים מן הפולנים שמחוץ לגטו היה מוגבל. ה[[ארמייה קריובה]] לא השתתפה בלחימה, ולמעט יוזמה מקומית של אחד מן הקצינים שתקף בראש אנשיו עמדה גרמנית ב-[[20 באפריל]], היה היחס למרידה אדיש. ה[[רדיו]] המחתרתי אשר שידר מ[[לונדון]], הודיע על ההתקוממות היהודית אך שבועיים לאחר פריצתה. אנשי ה[[ארמייה לודובה]] ביצעו מספר פעולות, ובמיוחד פעלו כנגד קווי התחבורה של הגרמנים אל הגטו, אך השפעת פעולות אלו הייתה מוגבלת, ונראה כי ערכן היה סימבולי בלבד.
 
הלחימה נמשכה מבית לבית עד ה-[[16 במאי]]. ב-[[8 במאי]] נהרגו אנילביץ' וחברי מפקדתו בבונקר שלהם, ברח' [[מילא 18]], כשהם לוחמים עד הסוף, ואיש מהם לא נפל חי בידי הגרמנים. רבים שלחו יד בנפשם. כמה עשרות, ביניהם שניים ממנהיגי המרד - [[צביה לובטקין]] ו[[מארק אדלמן]] הצליחו להימלט בעזרת קאז'יק - [[שמחה רותם]] (ראטהייזר) שחילץ אותם דרך תעלות הביוב אל "הצד הארי" ומשם בעזרת משאית אל היער . ב-[[16 במאי]] [[1943]] הודיע הגנרל [[יורגןיירגן שטרופ]] כי "גטו ורשה איננו עוד".
 
==לאחר המרידה בוורשה==