המנדט הבריטי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 30:
ב-[[1 ביולי]] [[1920]] החל ממשל אזרחי בריטי בראשות "[[הנציב העליון]]" הראשון [[הרברט סמואל]]{{הערה|כחלק מהליך המינוי, לורד הרברט סמואל חתם על [[מסמך]] האומר: "קיבלתי ממיג'ור ג'נרל סר לואיס ג'יי בולס [המושל הצבאי] ארץ ישראל אחת שלמה", אצל: תום שגב, '''ימי הכלניות''', ירושלים : הוצאת כתר, 1999, עמ' 130.}}.ה-29 בספטמבר [[1923]] הוא המועד הרשמי בו ניכנס לתוקפו ה[[מנדט]] שקיבלה בריטניה מ[[חבר הלאומים]] על ארץ ישראל{{הערה|1= הביטוי "המנדט הבריטי", כשהוא נאמר בעברית, מתייחס למנדט הבריטי על ארץ ישראל. אולם התקיימו שטחי מנדט בריטיים גם בארצות אחרות. המנדט על ארץ ישראל הוענק לבריטניה על ידי חבר הלאומים על-פי ההסדרים שהיו מקובלים אז. ארץ ישראל לא הייתה מעולם [[קולוניה|מושבה]] בריטית, ולפיכך ה[[חוק]] וה[[משפטים|משפט]] בה היו שונים במקצת מאלה שנהגו במושבות הבריטיות.}}.
 
אחת ממטרות שלטון המנדט הייתה יצירת תנאים שיאפשרו הקמת [[בית לאומי לעם היהודי]] בארץ ישראל, ברוח [[הצהרת בלפור]] ולפי הנאמר ב[[כתב המנדט]]{{הערה|1= בסעיף 2 ב'''כתב המנדט''' נאמר: "בעל המנדט יהא אחראי להעמדת הארץ בתנאים מדיניים, אדמיניסטרטיבים וכלכליים כאלה, אשר יבטיחו את הקמתו של הבית הלאומי היהודי, כפי שנקבע בפתיחה, ואת ההתפתחותהתפתחותם של מוסדות שלטון עצמי, וכמו כן לשמירתאת שמירת הזכויות האזרחיות והדתיות של כל תושבי ארץ ישראל, בלי הבדל בין עם לעם ובין דת לדת".}}. למטרה זו חייב כתב המנדט את השלטון לאפשר [[עלייה]] של יהודים, לעודד את התיישבותם באמצעות הקצאת קרקעות מדינה {{הערה| סעיף 6 בכתב המנדט קבע כי על השלטונות " בעודם מבטיחים כי הזכויות והעמדות של יתר חלקי האוכלוסייה אינם נפגעים, יסייע בתנאים נאותים לקידומה של ההגירה היהודית, וכן יעודד..התנחלות צפופה של יהודים על הקרקע, כולל אדמות מדינה וקרקעות בור שאינן דרושות לצורכי הצבור."}}. עם זאת, ממשלת המנדט הטילה מסיבות שונות הגבלות על העלייהעליית יהודים ועל רכישת הקרקעות בידיעל יהודיםידיהם, אשרהגבלות החמירושהחמירו בשנותבהדרגה התקופהעם בהדרגההשנים, על פי כללי [[ספר לבן|"הספרים הלבנים"]]. לפי ספרה של [[ג'ואן פיטרס]], "[[מאז ומקדם]]", אפשרהאיפשרה ממשלת המנדט, בהתעלמות מכוונת, את כניסתם הבלתי חוקית של ערבים רבים לארץ{{הערה|1= ג'ואן פיטרס, '''מאז ומקדם''', תל אביב: [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2002, פרקים 14-13.}}. המחלוקת בין ממשלת המנדט לתנועה הציונית בסוגיית היקף עליית היהודים לארץ התגברההעמיקה לאחר עליית השלטון הנאצי ב[[גרמניה]] ב-[[1933]], [[הספר הלבן (1939)|הספר הלבן]] שלמ-1939, שנתוהגיעה 1939לשיאה והתחזקהאחרי לאחר מפלתתבוסת הנאצים ב-[[1945]] על רקע השאיפה היהודית -הציונית להרחיב את היישוב היהודי בארץ ולקלוט את [[פליטי השואה]].
 
ליחסי שלטון המנדט עם היישוב היהודי היו צדדים שונים. המנדט, שהתבסס על [[הצהרת בלפור]], תרם לביסוס הנוכחות היהודית בארץ ישראל, שימש כחומת מגן שהגנה על היישוב היהודי הקטן ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], ואף אפשראיפשר קליטה מוגבלת של עולים יהודים מ[[מזרח אירופה]] ומרכזה ערב [[מלחמת העולם השנייה]] ובמהלכה, עתבשעה התרחשהשהתרחשה [[השואה]]. אףעם על פי כןזאת, משעה שהחלו להתרחש מרידות בשלטוןכנגד המנדטהשלטון הבריטי מצד התושבים הערבים ופרעות שערכושהם ערכו בתושבים היהודים, ובמיוחדבמיוחד בשנים האחרונות לקיומולקיום המנדט, נראה היה כי הבריטיםשהבריטים מעדיפים את שמירת השקט והסדר בארץ יותר מאשר את קיום הוראות כתב המנדט לגבי בנייתהקמת בית יהודילאומי ליהודים. לקראת סוף [[1945]], במחאה על המדיניותמדיניות הבריטית החלההבריטים, לפעולנוסדה [[תנועת המרי העברי]] שפעלה עד אוגוסט [[1946]], ובד בבד הורחבה פעילות [[ההעפלה]]. [[ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל]] שזומנה לחקור את סוגיית ארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה, פרסמה באפריל 1946 מסקנותיה, כיהקובעות איןשאין להקים [[מדינה דו-לאומית]] בשטח המנדט. כמו כן המליצה הוועדה לאשר רישיונות עלייה ל-100,000 [[פליטים יהודים לאחר מלחמת העולם השנייה]] עוד בשנת 1946. בריטניה דחתה את המלצות הוועדה וכדי למשוך זמן הציעה ל[[ארצות הברית]] את [[תוכנית מוריסון גריידי]].
 
==התפתחות היסטורית==