|
===בין השלטון העות'מאני ובין המנדט===
[[קובץ:Ottoman surrender of Jerusalem restored.jpg|שמאל|ממוזער|200px|כניעת ראש עיריית ירושלים ופמלייתו בפני הבריטים ב-9 בדצמבר 1917]]
ב-[[9 בדצמבר]] [[1917]] נכנע השלטון ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאני]] ב[[ירושלים]] בפני הבריטים, ויומיים לאחר מכן, ב-11 בדצמבר, אישרקיבל את ה[[כניעה]] הגנרל הבריטי [[אדמונד אלנבי]], מפקד הכוחות הבריטיים. לאחר ארבע מאות שנות שלטון עות'מאני, החלה תקופהתקופת בתהשלטון שנתייםהצבאי וחצי של שלטון צבאי בריטיהבריטי בארץ ישראל.
לפי נתוני הממשל הצבאי הבריטי, ב-1918 מנתה אוכלוסיית ארץ ישראל 512,000 מוסלמים, 66,000 יהודים ו-61,000 נוצרים.{{הערה|[[יהושע פורת]], '''[[צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית (ספר)|צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929]]''', עמ' 31. הערה 7: דו"ח הגנרל קלייטון, 6.12.18. בדו"ח פיילין (Palin) צוין מספר התושבים ב[[מינהל שטחי האויב הכבושים]] {{אנג|Occupied Enemy Territory Administration}} (דרום): כ-647,250.}}
לאחר סיום [[מלחמת העולם הראשונה]] הוקם [[חבר הלאומים]]. חבר הלאומים, העבירשקיבל החלטה כי אומות שעדיין אינן מסוגלות לשלטון עצמי, תישלטנה בידי אומות מפותחות יותר, עד שניתן יהיה, בתהליך הדרגתי, להעביר את השלטון לידי התושבים המקומיים.
גישה זו באה לידי ביטויבוטאה בסעיף 22 לאמנת חבר הלאומים, שנחתמה ב[[ועידת השלום בפריז (1919)|ועידת פריז]] בשנת ב-[[1919]]. לאחר מכן הוכנס סעיף זה אף ל[[חוזה ורסאי]] שנחתם ב-[[28 ביוני]] 1919.
ב[[אפריל]] [[1920]] נפגשו נציגי המעצמות ב[[ועידת סן רמו]] על מנתכדי לדון בדרכים ליישום סעיפים אלו.אלה אזושם חולקו השטחים שנכבשו מידי העות'מאנים במלחמת העולם הראשונה,: ובריטניהבריטניה קיבלה את המנדט על [[ארץ ישראל]] ו[[עבר הירדן]], במטרה להיותליישם אחראית על יישוםאת [[הצהרת בלפור]] - "...תוך מתן אפשרות לעליית יהודים... ותוך עידוד התיישבות צפופה בארץ"{{הערה|1= ראו:[http://avalon.law.yale.edu/20th_century/palmanda.asp מסמך המנדט] באתר avalon.}}. בוועידהבאותה וועידה הוכר גם הקשר ההיסטורי ביןשל העם היהודי וארץלארץ ישראל, והיהודים שישבו בארץ ישראל קיבלו נתינות ארץ-ישראלית{{הערה|1={{דואר היום||הנתינות הארץ-ישראלית (סעיף מיוחד בחוזה השלום עם תוּרקיה)|1920/06/21|00200}}}}.
עוד קודם לכן, כבר ב-[[1916]], הגיעוהסכימו בריטניה וצרפת להסכם - ב"[[הסכם סייקס-פיקו]] -" על חלוקת אותם שטחים, מתוך הנחה שטורקיה תיאלץ לוותר, בתום מלחמת העולם, על כל שטחי האימפריה העות'מאנית. ועידת סן רמו שינתה את החלוקה שלעל פי הסכם סייקס-פיקו במידה ניכרת.: בריטניה לחצה לקבל שליטה בלעדית על ארץ ישראל, במטרה ליצור רצף טריטוריאלי של האימפריה הבריטית ביןמן [[המפרץ הפרסי]] ועד למזרח [[הים התיכון]]. גבולות המנדט הסופיים נקבעו רק בשנת ב-[[1923]], לאחר הכנסת תיקונים קטנים בתוואי הגבול.
===תחילת תקופת המנדט===
|
