ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור
קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה
שורה 40:
 
==עקרונות ההסתדרות==
ההסתדרות פעלה להקמת חברת עובדים שוויונית המבוססת על [[קואופרטיב|קואופרציה]] השייכת לעובדים ולא לבעלי הון אשר היוו את רובו של היישוב. לעומת ה[[סוציאליזם]] הקלאסי אשר גורס ב[[מהפכה]] כנגד בעלי ההון כשלב הכרחי, הקמת היישוב והשאיפה למדינה יהודית בארץ ישראל היו בראשית סדר העדיפיות והפעילות התקיימה בשיתוף עם [[ההסתדרות הציונית העולמית]] וזרועותיה המבצעות: ה[[המשרד הארצישראלי|משרד הארצישראלי]] ו[[הסוכנות היהודית]]. ב[[העלייה השנייה|עלייה השנייה]] עלו לארץ ישראל צעירים רבים בעלי תודעה סוציאליסטית. עולים אלה, שהחלו לעבוד כפועלים, הבינו עד מהרה שמדובר במצב חסר תקדים שבו ניתן להקים את המוסדות ה[[אוטופיה|אוטופיים]] של מדינת הפועלים על קרקע בתולה כמעט מבחינה [[מעמד חברתי|מעמדית]] (בעיקר בעקבות הגותו של [[דב בר בורוכוב]]).{{הערה|1=ראו למשל: [[שלמה אבינרי]], '''הרעיון הציוני לגווניו''', [[עם עובד]], 1980, עמ' 171–173 (בורוכוב); עמ' 233–238 (בן-גוריון); אניטה שפירא, '''ברל''', עמ' 124–126, 151, 174.}} ה[[ציונות סוציאליסטית|סוציאליזם הציוני]] לא פסל לחלוטין את ה[[הון]] הפרטי ואת האפשרות של [[קפיטליזם]] בארץ ישראל, אך דרש תכנון והכוונה של ההשקעה הפרטית כך שתהיה יצרנית ולא [[ספקולציה (כלכלה)|ספקולטיבית]], "שיינטל ממנו העוקץ של חיפוש רווחים גרידא, בלי התחשבות עם צורכי ההתיישבות של המוני העם בארץ ישראל". ההסתדרות לקחה על עצמה גם תפקיד זה, של תיאום ו"הכוונה" של ההון.{{הערה|1={{קתדרה|אלקנה מרגלית|תנועת העבודה הציונית-סוציאליסטית בארץ ישראל בשנות העשרים|16.6|16, תש"ם, עמ' 87}}. הציטוט הוא מדברי [[שלמה קפלנסקי]] בוועידת ההסתדרות השלישית (1927).}}
 
לפיכך מייסדי ההסתדרות ראו עצמם כמחויבים למשימות ומטרות רחבים ביותר.