מבצע שומרון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏מהלך המבצע: 21:30, שעתיים. 8 נהרגו.
←‏מהלך המבצע: טור תגבורת של הלגיון הירדני
שורה 59:
 
== מהלך המבצע ==
====תקיפת המשטרה====
המבצע החל ב-10 באוקטובר ב-21:30 בערב,{{הערה|שם=מלחמות הגבול 424}} בהפגזה של צה"ל על מוצבי צבא ירדן שבאזור. לאחר מכן גדוד הנחל המוצנח בפיקוד רס"ן [[מרדכי גור|מוטה גור]] ביצע את משימתו.
ההשתלטות וטיהור המצודה ארכו שעתיים, במהלכן נהרגו שמונה חיילי צה"ל ונפצעו 29. לאחר מכן פוצץ המבנה.{{הערה|שם=מלחמות הגבול 424}}
 
==== הסתבכות וחילוץ כח החסימה ====
סיירת הצנחנים נשלחה לחסום את הכביש שבין כפר [[עזון]] לקלקיליה והתמקמה כ-10 קילומטרים ממזרח לקלקיליה.
סיירת הצנחנים שנשלחה לחסום את הכביש שבין כפר עזון לקלקיליה והתמקמה ממזרח ליד [[עזון|עזון,]] הסתבכה מאוד. גדוד ירדני כיתר אותה ורבים נפגעו, בהם המ"פ [[יהודה רשף]] וסגנו [[יאיר תל צור]]. סג"ם [[דב תמרי|דוביק תמרי]] לקח את הפיקוד, ארגן הגנה וחיכה לחילוץ. [[דב תמרי|תמרי]] הנחה את [[שלמה גל (איש המוסד)|שלמה גל]] הקת"ק לטווח את ה[[ארטילריה]] על מנת לבלום את החיילים ה[[ירדן|ירדנים]] שכיתרו את הכוח. גל טיווח את ההפגזה ביעילות, למרות התנאים הקשים והחשכה, כך שההפגזים פגעו במרחק של 50 מטר מהסיירת והגנו עליה עד החילוץ (על פעולתם בקרב זכו תמרי וגל ב[[עיטור העוז|עיטור העוז)]]. במקביל פקד שרון על מוטה לשלוח כח על רקום לחלץ את הסיירת. מוטה סירב בטענה חוסר בתחמושת. הוא פקד על [[רפאל איתן|רפול]], שהיה ממוקם במטע הזיתים של קיבוץ אייל והיה אמור לכבוש את [[חורבת צופין|חרבת צופין]], לרוץ עם פקודיו ברגל מרחק 13 ק"מ לאותה משימה. רפול יצא למשימה בריצה מטורפת. לאחר זמן קצר המשימה בוטלה, ואל הסיירת נשלח גדוד [[חיל רגלים ממוכן|חרמ"ש]] על זחלמים שחנה ב[[נווה ימין]], בפיקודו של סגנו של שרון, [[יצחק חופי]]. בעקבות התקדמות גדוד החרמ"ש נסוגו הירדנים מזרחה.
פלוגת הסיור הניחה מארב לטור תגבורת של הלגיון הירדני שנע מעזון ומנה תשעה כלי רכב. הלוחמים הירדנים היו מודעים לשגרת הלחימה של צה"ל ונוכח המארב יצאו מכלי הרכב, התארגנו, תקפו וכיתרו את כוח הבלימה של הצנחנים.{{הערה|בני מוריס, '''מלחמות הגבול של ישראל, 1949–1956''', עמ' 424–425.}}
סיירת הצנחנים שנשלחה לחסום את הכביש שבין כפר עזון לקלקיליה והתמקמה ממזרח ליד [[עזון|עזון,]] הסתבכה מאוד. גדוד ירדני כיתר אותה ורביםרבים נפגעו, בהם המ"פ [[יהודה רשף]] וסגנו [[יאיר תל צור]]. סג"ם [[דב תמרי|דוביק תמרי]] לקח את הפיקוד, ארגן הגנה וחיכה לחילוץ. [[דב תמרי|תמרי]] הנחה את [[שלמה גל (איש המוסד)|שלמה גל]] הקת"ק לטווח את ה[[ארטילריה]] על מנת לבלום את החיילים ה[[ירדן|ירדנים]]הירדנים שכיתרו את הכוח. גל טיווח את ההפגזה ביעילות, למרות התנאים הקשים והחשכה, כך שההפגזים פגעו במרחק של 50 מטר מהסיירת והגנו עליה עד החילוץ (על פעולתם בקרב זכו תמרי וגל ב[[עיטור העוז|עיטור העוז)]]. במקביל פקד שרון על מוטה לשלוח כח על רקום לחלץ את הסיירת. מוטה סירב בטענה חוסר בתחמושת. הוא פקד על [[רפאל איתן|רפול]], שהיה ממוקם במטע הזיתים של קיבוץ אייל והיה אמור לכבוש את [[חורבת צופין|חרבת צופין]], לרוץ עם פקודיו ברגל מרחק 13 ק"מ לאותה משימה. רפול יצא למשימה בריצה מטורפת. לאחר זמן קצר המשימה בוטלה, ואל הסיירת נשלח גדוד [[חיל רגלים ממוכן|חרמ"ש]] על זחלמים שחנה ב[[נווה ימין]], בפיקודו של סגנו של שרון, [[יצחק חופי]]. בעקבות התקדמות גדוד החרמ"ש נסוגו הירדנים מזרחה.
 
לאחר החבירה זחל"מים שעליהם חיילים ופצועים נעו מערבה. אחדים מהפצועים שכבו על האלונקות על דופנות הזחל"מים. מתחת למוצבי חרבת צופין נתקלה השיירה בחסמים. אש חזקה כיסתה את הכביש. רבים נפגעו. נהגים איבדו את העשתונות. שני הזחל"מים הראשונים עברו את האש. הזחל"ם השלישי נפגע והתהפך, והאחרים חלפו על פניו. שמונה אנשים נשארו בו.
 
שניים מהם פצועים. חמשת הבריאים חילצו את עצמם מיד, וחזרו ברגל לקיבוץ אייל. שלושה פצועים [[יוסף קולר]] [[חיים רוטקופף]] ו[[יצחק זכרוביץ]] נשארו בזחל"ם הפגוע, העמידו פני מתים ולפנות בוקר חזרו לישראל בלחימה דרך הקווים הירדניים. על תפקודם עוטרו ב[[עיטורי צה"ל|צל"ש הרמטכ"ל.]].
 
בתגובה להפגזות צה"ל הפגיזו הירדנים את היישובים [[ניר אליהו]], [[נווה ימין]] ו[[אייל (קיבוץ)|אייל]], הסמוכים לקלקיליה.
 
18 לוחמי צה"ל נפלו במבצע ו-68 נפצעו. לירדנים היו כ-88 הרוגים ו-15 פצועים.