הבדלים בין גרסאות בדף "מבצע שומרון"

פלוגת הסיור הניחה מארב לטור תגבורת של הלגיון הירדני שנע מעזון ומנה תשעה כלי רכב. הלוחמים הירדנים היו מודעים לשגרת הלחימה של צה"ל ונוכח המארב יצאו מכלי הרכב, התארגנו, תקפו וכיתרו את כוח הבלימה של הצנחנים.{{הערה|בני מוריס, '''מלחמות הגבול של ישראל, 1949–1956''', עמ' 424–425.}}
רבים נפגעו, בהם המ"פ [[יהודה רשף]] וסגנו [[יאיר תל צור]]. סג"ם [[דב תמרי]] לקח את הפיקוד, ארגן הגנה וחיכה לחילוץ. תמרי הנחה את [[שלמה גל (איש המוסד)|שלמה גל]] הקת"ק לטווח את ה[[ארטילריה]] על מנת לבלום את החיילים הירדנים שכיתרו את הכוח. גל טיווח את ההפגזה ביעילות, למרות התנאים הקשים והחשכה, כך שהפגזים פגעו במרחק של 50 מטר מהסיירת והגנו עליה עד החילוץ (על פעולתם בקרב זכו תמרי וגל ב[[עיטור העוז|עיטור העוז)]]. במקביל פקד שרון על מוטה לשלוח כח על רקום לחלץ את הסיירת. מוטה סירב בטענה חוסר בתחמושת. הוא פקד על [[רפאל איתן|רפול]], שהיה ממוקם במטע הזיתים של קיבוץ אייל והיה אמור לכבוש את [[חורבת צופין|חרבת צופין]], לרוץ עם פקודיו ברגל מרחק 13 ק"מ לאותה משימה. רפול יצא למשימה בריצה מטורפת. לאחר זמן קצר המשימה בוטלה, ואל הסיירת נשלח גדוד [[חיל רגלים ממוכן|חרמ"ש]] על זחלמים שחנה ב[[נווה ימין]], בפיקודו של סגנו של שרון, [[יצחק חופי]]. בעקבות התקדמות גדוד החרמ"ש נסוגו הירדנים מזרחה.
הטור בן תשעת הזחלמים הגיע לכביש דרך סימטאות קלקיליה וחבר עם הפלוגה הנצורה בשעה 2:30 בלילה. במקביל, חגו מעל זירת הקרב ארבעה מטוסים ישראלים (שני "[[P-51 מוסטנג|מוסטנג]]" ושני "הרוורד"), שאיימו על החיילים הירדנים מן האוויר.{{הערה|שם=מלחמות הגבול 425|בני מוריס, '''מלחמות הגבול של ישראל, 1949–1956''', עמ' 425.}}
 
לאחר החבירה זחל"מים שעליהם חיילים ופצועים נעו מערבה. אחדים מהפצועים שכבו על האלונקות על דופנות הזחל"מים. מתחת למוצבי חרבת צופין נתקלה השיירה בחסמים. אש חזקה כיסתה את הכביש. רבים נפגעו. נהגים איבדו את העשתונות. שני הזחל"מים הראשונים עברו את האש. הזחל"ם השלישי נפגע והתהפך, והאחרים חלפו על פניו. שמונה אנשים נשארו בו.
9,786

עריכות