הבדלים בין גרסאות בדף "מבצע שומרון"

←‏לאחר המבצע: סוף לפעולות התגמול
(←‏ביקורת: ביקורת על דיין ועל ידי דיין)
(←‏לאחר המבצע: סוף לפעולות התגמול)
* רב"ט [[חיים רוטקופף]], סיירת הצחנים (נפל במבצע קדש) - צל"ש אלוף.{{הערה|שם=צלש מאוחר}}
 
==== האיחור בקבלת העיטורים ====
מבצע שומרון התרחש באוקטובר 1956. הצל"שים אושרו ב-1957 וחלק מהלוחמים עוטרו בצל"שים ולא קיבלו אותם (יזרעאלי ורוטקופף נפלו במבצע קדש ב-1956), וכך חלק מהמשפחות לא ידעו על הצל"ש. לאחר בקשה של תא"ל קולר מראש אכ"א [[אלעזר שטרן]] לתיקון הטעות, העניק אלוף פיקוד המרכז [[יאיר נוה]] את תעודות הצל"ש ל[[יצחק זכרוביץ]], ל[[יוסף קולר]] ולמשפחות של [[צבי יזרעאלי]] ו[[חיים רוטקופף]] במאי 2006.{{הערה|שם=צלש מאוחר}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.gvura.org/a343142-מוטב-מאוחר-מאשר-אף-פעם|כותרת=מוטב מאוחר מאשר אף פעם|אתר=www.gvura.org|תאריך_וידוא=2019-11-11}}}}
 
===השלכות אסטרטגיות===
הפעולה הייתה האחרונה בשורה של פעולות גמול שבוצעו כנגד מטרות צבאיות ואזרחיות בגבול הירדני. לממלכת ירדן היה אז הסכם הגנה עם בריטניה (שנחתם במרץ 1946), ולכן במערכת השיקולים באשר ליציאה לפעולה נכלל גם השיקול להשתדל ולהימנע מדירדור של המצב הביטחוני בגזרה הזאת, כדי לא להזיק להסכם המתרקם בין ישראל לבין בריטניה וצרפת, לקראת [[מלחמת סיני]]. על רקע זה, הפעולה בקלקיליה בוצעה כתגובה של חוסר ברירה לרצח הפועלים באבן יהודה, לאחר שראש הממשלה [[דוד בן-גוריון]] בחר להבליג על הרצח הקודם של עובדי הכביש בנגב.{{הערה|עמוס כרמל, '''אלוף הניצחון''', הוצאת משכל (ידיעות אחרונות וחמד) 2009, עמ' 306}} מן הצד השני, היה למבצע אפקט של [[פעולת הסחה|הסחה]], בכך שמיקד את תשומת הלב בגבול ירדן, דבר שעזר ליצור את הרושם, בעת גיוס המילואים הנרחב לקראת מלחמת סיני, שפניה של ישראל אל החזית הירדנית.
 
===ביקורת===
ב-14 באוקטובר ניהלו הקצינים שהשתתפו במבצע, ובראשם שרון, תחקיר על הפעולה, בו נמתחה ביקורת קשה על הרמטכ"ל דיין ועל המטה הכללי, לגבי היבטים שונים של הקרב: אי כיבוש חרבת צופין, תזמון הסיוע הארטילרי, פעילות חיל האוויר והיבטים נוספים. ב-17 באוקטובר כינס דיין את הקצונה הבכירה שהיתה מעורבת במבצע לתחקיר נוסף, בו פירט בפניהם מספר אילוצים מדיניים שהשפיעו על תכנון המבצע, בין היתר: הרצון להימנע מפגיעה באזרחים ומאמץ להימנע מהתערבות חיל האוויר הבריטי. בפתיחת הדיון ביקש לשמוע ביקורת מהמשתתפים, וזו אכן נמתחה כלפיו. אלא שדיין תקף בתגובה את מותחי הביקורת ובמיוחד את שרון, אותו האשים בחוסר רגישות לאבידות ובאי-ציות לפקודה להמתין עשר דקות בין סוף הריכוך הארטילרי ותחילת ההסתערות על המצודה.{{הערה|שם=מלחמות הגבול 425–426|בני מוריס, '''מלחמות הגבול של ישראל, 1949–1956''', עמ' 425–426.}}
 
בדיון במטכ"ל אחרי הפעולה, מתח מפקד [[פיקוד הדרום]], אל"ם [[אסף שמחוני]], ביקורת חריפה על אופן ביצוע הפעולה. הוא טען שתכנון ואישור הפעולה נעשה בין הרמטכ"ל למח"ט הצנחנים שרון, מבלי לערב את [[אג"מ]] ואת [[פיקוד המרכז]]; שלא התבצעה הערכת מצב יסודית - ואכן לא ניתן היה לעשות זאת בלוח הזמנים בן היממה שנקבע לנוהל הקרב; שכוח החסימה היה מיותר, ובכל מקרה הוצב במקום לא נכון מבחינה טקטית; שתוכנית הפעולה העידה על זלזול בכושר הלחימה של הירדנים: לא הוקצה כוח אש חזק מספיק כנגד מבנה המשטרה, דבר שאיפשר לירדנים לירות באופן יעיל על הכוח המסתער, וכן הסיוע הארטילרי לפני ההסתערות היה מועט והופסק מוקדם מדי. בסיכום הדיון, הרמטכ"ל דיין הודה בחצי פה בנכונות הטענות, ולאחר מכן כתב ביומנו: {{ציטוט|תוכן="פעולת קלקיליה היכתה הדים יותר מכל פעולת גמול קודמת שנערכה בחזית הירדנית, ובראש ובראשונה החריפה מאד את יחסינו עם הבריטים... השיטה מחייבת רוויזיה... סיבת הסיבות למצב שנוצר בקלקיליה... (הייתה שהתגובה שלנו הייתה שגרתית מדי)".{{הערה|מקור=משה דיין, '''אבני דרך - אוטוביוגרפיה''', הוצאת עידנים 1976, עמ' 250 - 251250–251.}}
 
===השלכות אסטרטגיות===
הפעולה הייתה האחרונה בשורה של פעולות גמול שבוצעו כנגד מטרות צבאיות ואזרחיות בגבול הירדני. לממלכת ירדן היה אז הסכם הגנה עם בריטניה (שנחתם במרץ 1946), ולכן במערכת השיקולים באשר ליציאה לפעולה נכלל גם השיקול להשתדל ולהימנע מדירדור של המצב הביטחוני בגזרה הזאת, כדי לא להזיק להסכם המתרקם בין ישראל לבין בריטניה וצרפת, לקראת [[מלחמת סיני]]. על רקע זה, הפעולה בקלקיליה בוצעה כתגובה של חוסר ברירה לרצח הפועלים באבן יהודה, לאחר שראש הממשלה [[דוד בן-גוריון]] בחר להבליג על הרצח הקודם של עובדי הכביש בנגב.{{הערה|עמוס כרמל, '''אלוף הניצחון''', הוצאת משכל (ידיעות אחרונות וחמד) 2009, עמ' 306}} מן הצד השני, היה למבצע אפקט של [[פעולת הסחה|הסחה]], בכך שמיקד את תשומת הלב בגבול ירדן, דבר שעזר ליצור את הרושם, בעת גיוס המילואים הנרחב לקראת מלחמת סיני, שפניה של ישראל אל החזית הירדנית.
 
לדברי ההיסטוריון [[בני מוריס]], פעולת התגמול בקלקיליה הביאה את הקצונה של צה"ל ל"הכרה ברורה, כי מדיניות פשיטות הגמול מיצתה את עצמה". לדברי דיין, נוצרה הסכמה לכך ש"השיטה הנוכחית טעונה שינוי". בכנס שהתקיים ב-17 באוקטובר, אמר: "נראה שאנו עומדים במיפנה בנוסח הפעולות שלנו בעתיד. תהיה אתנחתה, שבה נחשוב מחדש היטב את שיטת התגמול שלנו". [[יצחק רבין]], שהיה אז אלוף פיקוד צפון, כתב בזיכרונותיו: "התחושה היתה, שהגענו למיצוי של שיטות פעולות התגמול, בלא שהביאה להפחתה כלשהי בפעולות המחבלים".{{הערה|בני מוריס, '''מלחמות הגבול של ישראל, 1949–1956''', עמ' 426.}}
 
==האנדרטה לנופלים במבצע==