ג'פרסון דייוויס – הבדלי גרסאות

תוך כדי התנהלות משפטית זו, קיים דייוויס נסיעה עסקית נוספת לליברפול. הפעם הוא שאף לקבל משרה בחברת הביטוח המלכותית, אך זו דחתה את פניו. חברות ביטוח נוספות דחו אותו אף הן. לאחר מכן הוא ערך ביקור אצל הנציג לשעבר של הקונפדרציה ב[[פריז]], ג'ון סלידל. הוא ניסה לקיים שיתוף פעולה עם חברת קרקעות כדי לסייע לאנשי הדרום או כדי לעודד הגירה לדרום. בשובו לארצות הברית הוא האשים את [[המפלגה הרפובליקנית|הרפובליקנים]] שהעניקו זכויות פוליטיות לשחורים שגרמו להם להיות "יותר עצלים ובלתי ניתנים לשליטה". הוא בדק אפשרות להשקעה במכרות ב[[ארקנסו]] ותמך במיזם למכונה לייצור קרח שכשל. ב-1876 הוא הוזמן ל[[טקסס]], אך דחה את ההצעה להתמנות כנשיא הראשון של "הקולג' לחקלאות ולמכניקה של טקסס" (כיום אוניברסיטת A&M) בשל השכר הנמוך שהוצע לו. חברת עמק המיסיסיפי, שבסיסה היה באנגליה, ביקשה לעודד הגירה אירופאית והשקעות מאנגליה, אך דייוויס דחה את ההצעה להתמנות כנשיא החברה עד להסדרת תנאי שכרו, אף על פי שהוא קיים סיור באזור כדי לגייס את תמיכת הציבור.

==כתיבת זכרונותיו==

דייוויס קיבל עידוד מאחיו ג'וזף לכתוב את זיכרונותיו כבר עם שחרורו מן הכלא, אך הוא ענה שאין לו כוח נפשי או פיזי לעשות כן. עוזרו מימי המלחמה, פטרסון ג'ונסון, הפציר בו גם להעלות את זיכרונותיו על הכתב שלוש שנים לאחר מכן. ב-[[1869]], כאשר החל דייוויס לחשוב ברצינות על כתיבה, הוא הוציא את ספרו הראשון "מטרתנו" (Our Cause), שבאמצעותו הוא קיווה לשכנע אחרים בצדקתה של הקונפדרציה. ב-[[1875]] ביקש דייוויס מוויליאם ט. וולטהול, קצין לשעבר בצבא הקונפדרציה וסוכן בחברת הביטוח קרוליינה מ[[מוביל (אלבמה)|מוביל]], [[אלבמה]], לאתר עבורו מוציא לאור לספרו. וולטהול יצר קשר עם הוצאת "ד. אפלטון ושות'" מ[[ניו יורק]] והעורך ג'וזף דרבי הסכים לשלם לוולטהול 250 דולר לחודש כמקדמה עד להשלמת כתב היד מתוך כוונה שכל אחד משני הכרכים של הספר לא יחזיק יותר מ-800 עמודים. דייוויס ביצע בספר כמה שינויים והמוציא לאור אישר אותם.

 

 

עם חתימת החוזה עם הוצאת אפלטון, שלח דייוויס מכתבים לשותפיו לשעבר בקונפדרציה בהם ביקש מהם מסמכים שיסיעו לו בכתיבה. ב-[[1878]], כאשר שלח וולטהול שני פרקים לדוגמא לניו יורק, הם הוחזרו בצירוף הערה שאין צורך בחזרה על ההיסטוריה החוקתית הארוכה ועדיף להתמקד בתיאור מעשיו של דייוויס כנשיא הקונפדרציה. לאחר מכן שלח המוציא לאור את ויליאם ג'. טני, בעל השקפה דמוקרטית, תומך ב[[זכויות המדינות בארצות הברית|זכויות המדינות]] וחבר בצוות ההוצאה, לערוך ביקור בבובואר כדי לשוות לכתב היד הבעייתי נוסח המאפשר את פרסומו. כאשר טני התמהמה, נסע דרבי בעצמו למיסיסיפי בפברואר [[1880]]. עד לאותה עת שילם כבר דרבי 8,000 דולר דמי קדימה, אך דייוויס התוודה שהוא כתב עמודים מעטים מתוך הנחה ששאר הדפים ייכתבו על ידי וולטהול. מאחר ודייוויס לא היה מעוניין לוותר על כתיבת הספר ולא להשיב את המקדמה, הוא הסכים שטני יתגורר בקוטג' בבובואר. במאי 1880 ניתק דייוויס את כל קשריו עם וולטהול שהתקדם מעט מאוד בכתיבה במשך השנתיים שעברו. שנה לאחר מכן השלימו דייוויס וטני את כתיבת הספר "עלייתה ונפילתה של ממשלת הקונפדרציה" (The Rise and Fall of the Confederate Government) שהכיל שני פרקים ובסך הכול 1,500 עמודים.{{הערה|{{ספר פרויקט גוטנברג|שם הספר=The Rise and Fall of the Confederate Government|כותב=ג'פרסון דייוויס|מספר=19831}}}}

אף על פי שהכרך הראשון הדגיש בעיקר את הלגיטימיות החוקתית של הפרישה והנספחים שלו כללו את הנאומים של דייוויס, הספר השיב את שמו הטוב של דייוויס בקרב אנשי הקונפדרציה לשעבר. דייוויס השמיט את העבדות כסיבה לפרישה, ותחת זאת האשים את הצפון בניהול מלחמה הרסנית ובלתי תרבותית.