ביצוע אותנטי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ העיסוקיים->העיסוקים - תיקון תקלדה בקליק |
מ תאורטיקניים->תאורטיקנים - תיקון תקלדה בקליק תגיות: תקלדה-בקליק עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד |
||
שורה 60:
בכלים מודרניים נהוג כיום הכיוון [[הרץ|Hz]]{{כ}} A=440-442, כלומר גובהו ([[תדירות]]ו) של הצליל [[לה]] 440 עד 442 רטיטות בשנייה. אך ידוע לנו כי בעבר היו נהוגים כוונונים שונים, על פי רוב נמוכים מ-440. מבצעים רבים של מוזיקת בארוק, לדוגמה, מנגנים ב-A=415Hz, כלומר נמוך בכחצי [[טון (מוזיקה)|טון]] מן המקובל בביצועים מודרניים, ובמוזיקת בארוק צרפתית נמוך בכחצי טון A=392Hz, יש המצדדים בביצוע חלק מהיצירות מאת [[יוהאן סבסטיאן באך|באך]], למשל ה[[קנטטה]] המוקדמת [[רי"ב 106|"אקטוס טרגיקוס"]], בכיוון זה. יש להדגיש כי כיוון{{הערה|[[אנגלית]]: Tuning או Pitch}} אינו כוונון.{{הערה|אנגלית: Temperament}}
בדומה לבחירת גובה התו לה (A), נהוג כוונון (ובלעז Temperament) שונה מ[[כוונון מושווה|הכוונון המושווה]] הנהוג היום והיסטורית הוא אף אחד הסממנים המבחינים בין בארוק ומוזיקה מוקדמת יותר מהרנסאנס. במוזיקת ימי הביניים המבוססת בעיקר על מרווחים זכים מסוג [[קווינטה]] ו[[קוורטה]] היה בשימוש "כוונון פיתגוראי", כוונון [[מספרים רציונליים|רציונלי]]-המחלק המיתר ביחסים הניתנים ליצוג כמנת שלמים (מונה ומכנה [[מספרים טבעיים|טבעיים]]), ומיוחס ל[[פיתגורס]]. בכוונון זה הקווינטות בכל הרגיסטרים, מן הבס הנמוך ועד הסופרן הגבוה, זכות לחלוטין, כלומר המרחקים בקווינטה מאותו לה-A המהווה נקודת הייחוס שווים ומדויקים (בכל הרגיסטרים שהיו בשימוש). באותם ימים כחלק מתפיסת העולם ה[[סכולסטיקה|סכולסטית]] הדוגלת ב[[דוגמה|דוגמות]] מתוך אמונה בסדר עולמי [[דטרמיניזם|דטרמיניסטי]], לשמירה על היחסים המוגדרים הייתה משמעות תרבותית עמוקה, התפיסה התרבותית הזו נדדה לבעלי העיסוקים השונים, שרובם המכריע היה בעל השכלה כנסיתית, ואולי ראוי יותר מכל להזכיר את ספרו של האסטרונום והמתמטיקאי [[יוהאנס קפלר]]-Harmonices Mundi ([[לטינית]]: "הרמונית העולם") המזהה המרווחים ביחס שבין תנועת גרמי השמים השונים בספרו כמרווחים הרמוניים ובדוגמה: "הארץ והשמש שרות "מי-זרי"(-יגון)". ואומנם עם התפתחותה של המוזיקה לכיוונים אחרים, ביקשו המלחינים, המבצעים וגם מי שעסקו בתחומים מדעיים, כוונונים שונים המתאימים בצורה נאותה יותר למוזיקה שאיננה כתובה בכללי ה[[מזמור גרגוריאני|מזמור הגרגוריאני]]. ברנסאנס הוכר הכוונון העושה תיקון ברבע "קומה" (Coma-שארית) הקרוי גם "מינטון" (Meantone) במהרה הוצעו כוונונים נוספים שלכל אחד מהם יתרונות משלו, ברגיסטרים השונים ובהתאם לאינטונציות-כרומטיות (נגינה מחוץ לסולם) שהיצירה מכילה. כמו כן כלים שונים השתמשו בכוונונים שונים, כלי הקשת בכוונון פיתגורס בעוד כלי הנשיפה מעץ ב"מינטון". השינוי בכוונון נדרש בעיקר עם כניסתה של מוזיקה חופשית יותר המבקשת לעשות שימוש במרווחים של [[טרצה|טרצות]], שבכוונון פיתגורס "מוזנחות" לטובת ניקיון הקווינטות ולכן הטרצות מוגדלות (ביחס לכוונון מושווה). הכוונון העסיק מוזיקאים מבצעים שנדרשו לו מדי יום,
למעשה הכוונון המושווה הנהוג החל מן המאה ה-19, עושה שימוש בהבנה כי הצלילים מתפזרים על מנעד השמיעה במרחקים בגודל [[מספר אי-רציונלי|אי-רציונלי]] (תלות ב<math> \sqrt[12]{2} </math>) ולכן לא ניתנים לייצוג בצורת מנות של [[מספרים טבעיים]]. תובנה זו, שככל הנראה קדמה אף למאה ה-19, עומדת בסתירה לגישה הפיתגוראית (שבמידה אומצה אף מאוחר יותר ב[[המהפכה המדעית|ראשית ימי המדע]] על ידי קפלר), שעיקרה היה תיאור העולם, ובמקרה הנדון המוזיקה באמצעות המושג יחס הוא פרופורציה הוא מנה, ועמדה על יתרונותיו וחסרונותיו של הכוונון המיוחס לפיתגורס.
| |||