פונקציונליזם סטרוקטורלי – הבדלי גרסאות

'''פונקציונליזם סטרוקטורלי''' או '''פונקציונליזם מבני''' היא [[פרדיגמה]] [[סוציולוגיה|סוציולוגית]] ו[[אנתרופולוגיה|אנתרופולוגית]] מרכזית, המדגישה את האספקטים השונים במוסדות החברתיים ובהתנהגות האנושית. אספקטים אלו משמרים את המציאות הקיימת והפועלים יחדיו לקידום הסולידריות החברתית. זוהי גישה [[קונצנזוס|קונצנזואלית]], שניתן למצוא לה שורשים אינטלקטואלים כבר במחצית [[המאה ה-19]], אצל [[אוגוסט קונט]], שייחס חשיבות רבה לקונצנזוס החברתי ואצל [[הרברט ספנסר]], שהתייחס לפונקציות של חלקי החברה. מי שנחשב למנסח המרכזי הראשון של הפונקציונליזם הסטרוקטורלי הוא [[אמיל דורקהיים]]. ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20]], פיתח [[אלפרד רדקליף-בראון]], בהשפעת דורקהיים, את הפונקציונליזם-הסטרוקטורלי במסגרת הדיסציפלינה האנתרופולוגית.

 

 

==עיקרי הגישה==

לטענתם הריבוד הוא חיוני לחברה ולמעשה אי אפשר בלעדיו. אם רוצים בקיומה של חברה מתפתחת צריך למצוא את הדרך כיצד לתגמל את האנשים המסוימים בחברה. הוכחה ראשונה לחיוניות האי שיווין היא שאין בעולם חברה אשר אינה מרובדת. מספר הכישרונות בחברה מוגבל, לא כולם בעלי כישורים זהים בסוגם וברמתם, ומכיוון שכולם שונים זה מזה אי השוויון הוא משהו נדרש. מכיוון שבחברה ישנן פונקציות חיוניות יותר וחיוניות פחות (רופאים / מנקי רחובות) יש למצוא את הדרך לתגמל יותר את הפונקציות החיוניות יותר על מנת ליצור מוטיבציה אכן לנצל את הכישורים לכך (התאוריה הפונקציונליסטית)

 

פארסונס הגדיר את שתי מטרות המחקר: