משפחת זועבי – הבדלי גרסאות

'''משפחת זועבי''' (ב[[ערבית]]: '''زعبي''') היא [[חמולה]] [[ערביי ישראל|ערבית-ישראלית]]-[[אסלאם|מוסלמית]] שמוצאה מעבר הירדן המזרחי,{{הערה|[[זאב וילנאי]], '''[[אנציקלופדיה אריאל]]''', עמ' 2054}}, המרוכזת ב[[נצרת]] ובמספר [[כפר]]ים ב[[הגליל התחתון|גליל התחתון]]. רבים מבני החמולה החזיקו בתפקידי מפתח ב[[ישראל]] וב[[ממלכת ירדן]].

זקני החמולה מחזיקים [[מגילת יוחסין]] עד ל[[הנביא מוחמד|נביא מוחמד]] שבין צאצאיו נמנים גם [[השושלת ההאשמית]] ומשפחת ה[[אימאם]] [[מוחמד אל-בדר]]. בני החמולה הרבו בקשרי נישואין פנימיים. לפי מסורת פנימית מוצאה של החמולה מ[[עיראק]].{{מקור}} זמן הגעתם של אבות המשפחה לעבר הירדן המערבי לא ידוע. לפי הגאוגרף דוד גרוסמן כבר בסוף [[המאה ה-18]] היו הכפרים ב[[רמת יששכר]] בהם הם חיים עתה מאוכלסים, אך נשארו עדיין קטנים גם כעבור מאה שנה.{{הערה|דוד גרוסמן, '''הכפר הערבי ובנותיו''', יד בן צבי, 1994, עמ' 111.}}. בקרב בני החמולה רווחות מסורות שונות לגבי זמן הגעתם, לפני 250 שנה.{{הערה|1=[[מירב ארלוזורוב]], [http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20110110_1208723 בכפר טייבה מתנערים מהתדמית שיצרה חנין זועבי: "רוצים להיות ישראלים במלוא מובן המילה"], אתר דה מרקר, 10 בינואר 2011 {{ש}} {{דבר||המשך|1965/06/18|49}}}}. או 500 שנה.{{הערה|[[אריה ביתן]], '''תמורות יישוביות בגליל התחתון המזרחי 1800 - 1978''', יד בן צבי, 1982, עמ' 50.}}.

בראשית [[המנדט הבריטי על ארץ ישראל|תקופת המנדט]] התנגדו לשלטון הבריטי ופעלו בשיתוף [[משפחת חוסייני]] ובתיווכו של [[המלך עבדאללה הראשון]] מול נציגי הממשל. בכל השנים שמרו גם על קשרים קרובים במשך שנים ארוכות עם [[היישוב היהודי]],{{הערה|ראו: {{דבר||השתתפות בצער כפר ערבי|1947/11/24|00404}}}}, ובעקבות [[המרד הגדול]] ב[[שנות השלושים של המאה העשרים|שנות השלושים]] הביאו קשרים אלו לניתוק בין המשפחה לבין משפחת חוסייני, שראו בהם בוגדים. כנופיות מטעם המופתי [[אמין אל-חוסייני]] ערכו פשיטות על כפרי המשפחה, ובתגובה הקימו בני משפחת זועבי כוח הגנה פרטי נושא מדים וכלי נשק. המאבקים בין המשפחות הביאו גם לקורבנות, ובהם עאיש זועבי וצאלח זועבי ששירתו ב[[משטרת המנדט]].{{הערה|{{דבר||למעלה ממאה יריות|1938/05/13|00113}}; {{דבר||שוב התנקשות בסרג'נט בחיפה|1938/05/22|00722}}}}. בשנות ה-30 וה-40 תיווכו ראשי החמולה במכירת חלק מאדמות הכפרים ל[[הקרן הקיימת לישראל|קרן הקיימת לישראל]] (אמנם תוך התנגדות חלק מהתושבים).

עם פרוץ המאורעות לאחר [[החלטת החלוקה]] לא נטלו אנשי הכפרים חלק בלחימה ביישוב היהודי. באפריל [[1948]] נפגש מוכתר הכפר נין עם נציג [[ההגנה]] והבטיח למנוע את כניסת הכנופיות לכפרים. דבר ההסכם נודע כנראה לאנשי [[צבא ההצלה]] ובהוראת אנשיו פונו ב-20 במאי 1948 כפרי החמולה מחשש שיסייעו לכוחות היהודים. מאוחר יותר חזרו רוב הכפריים לביתם וקיבלו על עצמם את שלטון ישראל. כמה מבני החמולה סייעו בפעולות מודיעיניות שונות בעיר נצרת.{{הערה|הלל כהן, '''צבא הצללים''', 2004, עמ' 254-253; דני הדרי, '''חומת מגן''', [[המרכז לחקר כוח המגן|העמותה לחקר כוח המגן]] על שם ישראל גלילי, 2002, עמ' 326; [[בני מוריס]], '''[[לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949]]''', הוצאת עם עובד, 1991, עמ' 99.}}.

* שרה זועבי (ילידת 1972) - התפרסמה בכלי התקשורת כתומכת בציונות, במיוחד בתקופת [[צוק איתן]].{{הערה|שם=אלעד|{{השילוח|אלעד נחשון|"הציבור הערבי במדינת ישראל: חזון לעתיד"|הציבור-הערבי-במדינת-ישראל-חזון-לעתיד|15, יוני 2019}}}}. גם בנה, מוחמד, התפרסם בשנת 2014 כתלמיד תיכון ציוני נלהב התומך במדינת ישראל כ[[מדינה יהודית ודמוקרטית]]. בעקבות [[רצח שלושת הנערים]] ביוני 2014 פרסם סרטונים בגנות החטיפה וגינה את קרובת משפחתו [[חנין זועבי]]. שרה ומוחמד נאלצו לעזוב את ישראל עקב איומים על חייהם.{{הערה|שם=אלעד}}.