קם ליה בדרבה מיניה – הבדלי גרסאות

ב[[תורה]] מופיעים מספר מקורות מהם נלמד דין זה. הראשון נמצא ב[[ספר שמות]], ב[[פרשת משפטים]]{{הערה|{{תנ"ך|שמות|כא|כב|כג}}}}: "וכי ינצו אנשים, ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון, ענש יענש ... ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש" כלומר, אם האשה מתה, הרי אין המכה משלם לאב את דמי הולדות, מכיוון שהוא מחויב מיתה על אותו מעשה של הכאת האשה. אך אם האשה לא מתה, הרי שהוא מחויב לשלם.

 

 

מקור שלישי מתייחס למקרה שבו אדם מחויב עונש [[מלקות (הלכה)|מלקות]] וממון, ששם כתוב{{הערה|{{תנ"ך|דברים|כה|ב}}}}: "והפלו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר" ודרשו [[חז"ל]]{{הערה|{{בבלי|מכות|ד|ב}}}}: "על רשעה אחת אתה מחייבו, ואין אתה מחייבו משום שתי רשעיות" כלומר, אם הוא חייב גם ממון הרי הוא לוקה ואינו צריך לשלם. לכלל זה יש יוצא מן הכלל יחיד - הדין של [[מוציא שם רע]] שייחודי בכך שהאיש שמוציא לאשתו שם רע מחויב גם בקנס כספי וגם במלקות. אכן ישנם עוד מקרים שנענש רק בממון ונפטר מהמלקות. בעדים זוממין שהעידו שאדם חייב לחבירו כסף, משלמים ולא לוקין. (משנה במסכת מכות). ומכה חבירו הכאה שיש בה שווה פרוטה, אף שהיה צריך ללקות על הלאו של "לא יוסיף", בכל זאת משלם.