האימפריה הספרדית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לדה יורה |
מ ויקיזציה |
||
שורה 4:
| סוג מדינה = לשעבר
| שפה רשמית = [[דה פאקטו]]: [[ספרדית]] {{ש}} [[לטינית]]
| עיר בירה = [[מדריד]] ([[דה פקטו]]) {{ש}} ([[דה יורה]]: משנת 1561 חוץ מהשנים
| משטר = [[אבסולוטיזם פוליטי]] (תחת שושלת בורבון) {{ש}} מונרכיה מעורבבת (תחת שושלת האבסבורג)
| אירועי הקמה = תאריך הקמה
שורה 13:
| ישות יורשת = [[ספרד]] {{ש}} [[איטליה]] {{ש}} האימפריה המקסיקנית הראשונה {{ש}} [[רפובליקת קולומביה הגדולה]] {{ש}} [[הפרובינציות המאוחדות של ריו דה לה פלטה]] {{ש}} [[צ'ילה]] {{ש}} [[בוליביה]] {{ש}} פרוטקטורט של פרו {{ש}} הרפובליקה הפיליפינית הראשונה {{ש}} [[גינאה המשוונית]] {{ש}} [[רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית]] {{ש}} [[לואיזיאנה הצרפתית]] {{ש}} הטריטוריה של פלורידה {{ש}} השלטון הצבאי של ארצות הברית בקובה {{ש}} [[פוארטו ריקו]]
| דת = [[נצרות קתולית]] (רשמית ודומיננטית)
| מטבע = ריאל ספרדי (לפני 1537) {{ש}} אסקודו (
| מפה מתבנית = [[קובץ:Habsburg Map 1547.jpg|250px|מרכז]]<center><small>מפה של השטחים שנמצאו תחת שליטתו של בית הבסבורג בשנת 1556</small></center>
}}
שורה 34:
שטחי [[חצי האי האיברי]] נקראו בפי תושבי [[אירופה]] "[[היספניה]]" - וזאת עוד מימי [[האימפריה הרומית]] ועד סוף תקופת שלטונה באזור של [[הממלכה הוויזיגותית]]. תהליך ה[[רקונקיסטה]] הוביל לעלייתן של ארבע ממלכות [[נצרות|נוצריות]] בחצי האי: [[כתר קסטיליה]], [[כתר אראגון]], [[ממלכת נווארה]] ו[[ממלכת פורטוגל]].
[[אוניה פרסונאלית|איחוד שושלתיהן]] של כתר קסטיליה (אשר כללה בתחומה גם את ממלכת נווארה) וכתר אראגון, בתקופת [[המלכים הקתוליים]], הוביל ליצירתה של מערכת פוליטית שנותרה על כנה עד לתחילתה של [[המאה ה-18]]. מערכת זו נודעה בשם "[[מונרכיה]] היספאנית" - השליט הספרדי שימש כראש המדינה בכל הטריטוריות הספרדיות, אך כוחו כמלך או כלורד השתנה מאזור אחד למשנהו, מאחר שכל אחד מהאזורים שהרכיבו את ספרד שמר על המערכת הניהולית והמשפטית הייחודית לו. אחדות ספרד לא הייתה משמעותה אחידות. ואף על פי כן, בעוד מספר היסטוריונים טוענים כי בעת [[האיחוד האיברי]] הייתה [[פורטוגל]] ככל הממלכות שהיו לחלק מהשלטון הספרדי, אחרים מבחינים הבחנה ברורה בין [[האימפריה הפורטוגזית]] לבין האימפריה הספרדית באותה העת.
האימפריה הספרדית כללה את מושבותיה של ספרד ב[[אמריקה]], [[אסיה]], [[אוקיאניה]] ו[[אפריקה]], אך ישנם ויכוחים באשר לטריטוריות האירופאיות אשר ניתן להכליל בתחומה. לדוגמה, [[ארצות השפלה]] ההבסבורגיות נכללות לרוב בתחומי שלטונו של מלך ספרד, נמשלות על ידי פקידים ספרדיים, ומוגנות בידי הצבא הספרדי. אך למרות זאת, יש הטוענים כי שטחים אלו לא היו לגמרי חלק מהאימפריה הספרדית, אלא היו חלק מ[[בית הבסבורג|שלטון הבסבורגי]] רחב יותר.
==מקורות==
במהלכה של [[המאה ה-15]], נקלעו קסטיליה ופורטוגל למאבק טריטוריאלי וכלכלי בתחומי מערב [[האוקיינוס האטלנטי]]. פורטוגל קיבלה מידי האפיפיור מספר [[בולה אפיפיורית|בולות]] אשר הכירו בשליטה הפורטוגזית בטריטוריות שנתגלו על ידה, ומנגד גם קסטיליה קיבלה ערובה מן האפיפיור לזכויותיה הבלעדיות על [[האיים הקנריים]]. [[כיבוש האיים הקנריים|הכיבוש של האיים הקנריים]], אשר היו מיושבים בידי שבטי ה[[גואנצ'ים]], החל בתקופתו של [[אנריקה השלישי, מלך קסטיליה]], אך נסתיימו רק לאחר שניצחה קסטיליה במלחמות ארוכות ועקובות מדם על אדמת האיים [[גראן קנריה]] ([[1478]]-[[1483]]), [[לה פלמה]] ([[1492]]-[[1493]]) ו[[טנריפה]] ([[1494]]-[[1496]]).
הכרזתם של [[איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה]] ובעלה [[פרננדו השני, מלך אראגון|פרננדו]] (באותה העת מלך סיציליה) כמלכי קסטיליה הובילה ל[[מלחמת הירושה הקסטיליאנית]] בין כתר קסטיליה לבין ממלכת פורטוגל. בתום המלחמה נחתם הסכם בין שתי המדינות בו הוכרה השליטה הקסטיליאנית על האיים הקנריים, אך מנגד הוכרה השליטה הפורטוגזית על [[מדיירה]], [[האיים האזוריים]], [[כף ורדה]], על השליטה במסחר באזור [[גינאה]] - מדרום ל[[הקפת כף בוז'אדור|כף בוז'אדור]], וכמו כן גם בזכותה לכבוש את [[ממלכת פז]]. הסכם זה אושר בבולה אפיפיורית אשר הוציא האפיפיור [[סיקסטוס הרביעי]].
שבעה חודשים לפני סוף המלחמה, נפטר [[חואן השני, מלך אראגון]] ובנו פרננדו, בעלה של איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה ירש את מקומו על כס המלוכה. בעקבות זאת, נוצרה בין הממלכות [[אוניה פרסונלית]]; כל אחת מהן שמרה על המערכת הניהולית שלה, אך שתיהן נשלטו בשלטון משותף.
שורה 63:
בעקבות ההתיישבות המוצלחת ב[[היספניולה]] לקראת סוף [[המאה ה-15]], המתיישבים הספרדים החלו לחפש מקומות חדשים להקמת התיישבויות. וכך כבש [[חואן פונסה דה ליאון]] את [[פוארטו ריקו]] ו[[דייגו ולאסקס דה קואיאר]] הפך למושלה הראשון של [[קובה]].
ב-[[1508]], נפגשה מועצת הנווטים ב[[בורגוס]], ובה סוכם הצורך להתחיל לישב את יבשת אמריקה עצמה. משימה זו הופקדה בידי [[אלונסו דה אוחדה]] ו[[דיאגו דה ניקואסה]], אשר עבדו בכפוף למושלה של היספניולה, באותה העת - [[דיאגו קולומבוס]]. ההתיישבות הראשונה על אדמת אמריקה הייתה סנטה מריה לה אנטיגואה דל דריין, שעל אדמת [[קולומביה]] המודרנית, אשר יושבה בידי [[וסקו נונייס דה בלבואה]] בשנת [[1512]]. בשנת [[1513]], חצה בלבואה את [[מצרי פנמה]], והוביל את המשלחת האירופאית הראשונה לחזות באוקיינוס השקט ממזרח, דרך יבשת אמריקה. לאחר מכן ביצע מעשה בעל משמעות היסטורית חשובה, והכריז על האוקיינוס השקט, יחד עם כל חופיו על חלק מהכתר הספרדי. צעד זה בוצע בחסות האצטלה המשפטית של ה[[רקרימיינטו]] (ב[[ספרדית]]: '''El Requerimiento''' - "הדרישה")
משפט סביליה ב-[[1511]] העניק את תואר [[מלכות המשנה של היספניולה|מלך המשנה של היספניולה]] לדיאגו קולומבוס, אך שטחי ריבונותו היו תקפים לאי היספניולה ולאיים הסובבים אותו שנתגלו בידי אביו, כריסטופר קולומבוס. אולם, גם כוחו המשפטי בתוך תחומים אלו נצטמצם בידי פקידי המלכות ושופטי השלום, וכך נוצר משטר ממשלתי כפול בממלכת המשנה. פרננדו השני, מלך אראגון החליט להפריד את אדמות [[מרכז אמריקה]] שנקראו "[[קסטיליה דה אורו]]", ממלכות המשנה של היספניולה ויצר בה [[גנרליות משנה]], שאת ראשה העניק ל[[פדרו אריאס דבילה]] ב-[[1513]]. סמכותו של גנרל המשנה של קסטיליה דה אורו היה זהה לזה של מלך משנה.
שורה 73:
==ספרד ההבסבורגית ותור הזהב הספרדי (1516–1643)==
[[קובץ:Columnas Plus Ultra.png|ממוזער|שמאל|250px|[[עמודי הרקולס]] כסמלו של המלך קרל בהיכל העיר בסביליה]]
המאות [[המאה ה-16|ה-16]] ו[[המאה ה-17|ה-17]] נחשבות בפי רבים ל[[תור הזהב של ספרד]] (ב[[ספרדית]]: "Siglo de Oro"). כתוצאה מנישואיהם של [[המלכים הקתוליים]], הורשו לנכדם, שליטו של [[בית הבסבורג]], [[קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|קרל]] כל שטחי [[כתר קסטיליה]], כולל מושבותיה באמריקה, [[כתר אראגון]], כולל מושבותיה בים התיכון (כולל חלק עיקרי משטחי איטליה), את [[האימפריה הרומית הקדושה]], את [[ארצות השפלה]] ו[[פראנש-קונטה]], ואת [[אוסטריה]] (שהיא, יחד עם רוב שטחי בית הבסבורג עברו כמעט מידית לאחיו של הקיסר, [[פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרדיננד]]). לאחר ניצחונו על המורדים ב[[כתר קסטיליה|קסטיליה]], הפך קרל לאיש החזק ביותר באירופה, כשברשותו אימפריה אירופית שלא היו לה עוררין עד לימי [[נפולאון]]. במהלך תקופה זו נאמר עליה רבות כי היא [[האימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם]]. אימפריה זו לא נשלטה מן הבירה המסורתית [[ואיאדוליד]], אלא דווקא מ[[סביליה]].
מושבות כתר קסטיליה מעבר לים התבררו תחילה כאכזבה. היא אכן סיפקה לכלכלת ספרד מעט [[מסחר]] ו[[תעשייה]], אך אפשרויות המסחר שנתקלה בהן היו מעטות. העניינים בעולם החדש החלו להתקדם ב[[שנות ה-20 של המאה ה-16]], כשנתגלו מרבצי [[כסף (מתכת)|כסף]] רבים באזור [[גואנחואטו (מדינה)|גואנחואטו]] שב[[מקסיקו]], אך אלו היו רק ההתחלה. מרבצי הזהב העיקריים של ספרד בעולם החדש נתגלו מאוחר יותר במהלך המאה ה-16 ב[[סקטקס]] שבמקסיקו וב[[פוטוסי]] שב[[בוליביה]]. במהלך המאה ה-16, ספרד החזיקה בכמויות זהב וכסף מהעולם החדש ששווים כ-1.5 טריליון דולרים אמריקאיים. אולם, למרות שוויו האדיר של הכסף שהגיע לספרד, הוא גרם לזניחה של תעשיות אחרות ותרם ל[[אינפלציה]] שפרצה בספרד בעשורים האחרונים של המאה ה-16. תייר צרפתי שביקר בספרד טען כי "כל דבר הוא יקר לספרד, חוץ מהכסף". מצב זה הוחמר עם אובדנם של מרבית מעמד הסוחרים ובעלי המלאכה עם גירושם מספרד של ה[[יהודים]] ([[1492]]) והאנוסים המוסלמים ([[1609]]), בעוד המעמד הגבוה בחברה הספרדית העדיף להשקיע את כספו ב[[חוב ציבורי|חוב הציבורי]], מאשר להשקיע את כספו בייצור של תעשיות חדשות ובשדרוג החקלאות. הייבוא האדיר של הכסף לספרד הפך אותה בסופו של דבר לתלויה בייבוא חוץ של חומרי גלם וסחורות.
שורה 101:
====מפלתה של צרפת====
ב-[[1556]] ויתר קרל על השלטון בכל האזורים בהם שלט ופרש למנזר. את האימפריה הספרדית ([[ספרד]], מושבותיה מעבר לים, ארצות השפלה, שטחים במזרח צרפת, את דרום איטליה ואת [[סרדיניה]]) הוריש לבנו [[פליפה השני, מלך ספרד|פליפה]], יורשו החוקי היחיד, ואת האימפריה הרומית הקדושה הוריש לאחיו [[פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרדיננד]], אשר גם היה השליט של אוסטריה. בעיניו של פליפה, הייתה קסטיליה בסיסה של האימפריה שלו, אך אוכלוסייתה של קסטיליה (שהייתה בערך כ-⅓ מזו של צרפת), לא יכלה לתמוך צבאית באימפריה שלו. כשפליפה נישא ל[[מרי הראשונה, מלכת אנגליה]], הפכה אנגליה לבעלת בריתה של ספרד.
ספרד עוד לא הייתה במצב של שלום עם שכנותיה, וכש[[אנרי השני, מלך צרפת]] עלה לשלטון ב-[[1547]], הוא חידש את מלחמותיו עם ספרד על מנת לבסס את שליטתו באיטליה ובאירופה כולה. הצרפתים ערכו פשיטה מוצלחת על [[לורן|לוריין]] אך נכשלו בניסיון לכבוש את [[טוסקנה]] ב[[קרב מרקיאנו]] ב-[[1554]]. ב-1556 עלה פליפה לשלטון לאחר פרישתו של אביו. הוא פתח במלחמה אגרסיבית בצרפת, כשהוא רומס, בשיתוף עם דוכס [[סבויה]] את הצבא הצרפתי ב[[קרב סן-קנטן]] שב[[פיקרדיה]] ב-[[1557]], וכשהוא מנצח את אנרי שנית ב[[קרב גראבלין]]. הצטרפותה של אנגליה למלחמה ב-[[1558]], גרמה לה לאבד את עיר הנמל [[קאלה]]. ב[[שלום קאטו-קמברזי]] שנחתם בתום המלחמה בשנת [[1559]], ויתר אנרי על כל תביעותיו באיטליה, בתמורה להכרה בשליטתו בקאלה ובלוריין. במהלך חגיגות השלום בין צרפת לספרד נהרג אנרי מחוד חנית תועה. צרפת הוכתה בתוהו ובבלאגן במהלך שלושים השנים הבאות - מלחמות אזרחים ומתיחות אזרחית ([[מלחמות הדת בצרפת]]). דעיכתה של צרפת הותירה את ספרד ואת בית הבסבורג לבדה במשחק הכוחות באירופה. חופשיה מהתנגדות צרפתית ממשית, ספרד הייתה בשיאה מבחינת חוזקתה וגודלה הטריטוריאלי עד לשנת [[1643]].
שורה 109:
[[קובץ:Veen01.jpg|ממוזער|שמאל|250px|שחרורה של ליידן (1574) במלחמת שמונים השנה]]
עבור ספרד, הפכה המלחמה לביצה ארוכה ומתישה. ב-[[1574]], הצבא הספרדי נהדף מה[[המצור על ליידן|מצור]] שהטיל על העיר [[ליידן]], לאחר שההולנדים שברו את סוללות ההגנה שלהם ואת הסכרים אשר הגנו על המישורים הנמוכים בארצם, וגרמו לשטפונות וסחיפות ענק בנתיבו של הצבא הספרדי. ב-[[1576]], בעקבות עומס כלכלי שנוצר מהמלחמה בארצות השפלה, מהחזקתו של הצי שניצח ב[[קרב לפנטו]], ובעקבות האיום הגובר מצד הפיראטים באוקיינוס האטלנטי, אשר הפחית את הכנסותיו מהקולוניות באמריקה, הכריז פליפה על [[פשיטת רגל]]. צבאו של פליפה פתח במרד זמן לא רב לאחר מכן - הוא כבש את [[אנטוורפן]] ובזז את [[ארצות השפלה הדרומיות]]. בעקבות ביזתם של חייליו של פליפה, הצטרפו מספר מוקדים בארצות השפלה הדרומיות הנייטרליות למרד. ב-[[1579]], הספרדים פייסו את ארצות השפלה הדרומיות ב[[איחוד אראס]], שנחתם בין הצדדים, בו נשבעו ארצות השפלה הדרומיות נאמנות לפליפה. בתגובה, חתמו [[ארצות השפלה הצפוניות]] על [[איחוד אוטרכט]], כברית בין הארצות הצפוניות נגד ספרד. הארצות הצפוניות הכריזו באופן רשמי על עצמאותן ב-[[1581]], בחקיקתו של [[חוק ההתכחשות]].
תחת חסותו של איחוד אראס, ארצות השפלה הדרומיות (כיום בו[[ולוניה]], [[נור-פה דה קאלה]] ו[[פיקארדי]]), הביעו נאמנות ל[[פליפה השני, מלך ספרד|פליפה]], והכירו בשלטונו של בא-כוחו, [[יוהאן מאוסטריה]]. שקט מקומי זה בא יחד עם ההזדמנות לחזק את כוחו של פליפה, כשב-[[1580]] נהרג אחרון המלכים משושלת המלוכה בפורטוגל במערכה ב[[מרוקו]] - [[אנריקה, מלך פורטוגל]]. פליפה הכריז על תביעותיו לכתר הפורטוגזי, וביוני אותה השנה, שלח את הדוכס מאלבה ל[[ליסבון]] לאשש את ירושתו. שלטונו של פליפה התקבל באהדה רבה יותר בליסבון מאשר ב[[רוטרדם]], ו[[האיחוד האיברי|האימפריות המאוחדות]] של ספרד ו[[האימפריה הפורטוגזית|פורטוגל]] הניחו בידיו של פליפה כמעט את כל שטחי העולם החדש, יחד עם רשת המסחר הפורטוגזית הענפה ב[[אסיה]] וב[[אפריקה]]. פליפה אף העביר את בירתו לליסבון למשך תקופה קצרה, על מנת לחזק את שלטונו בפורטוגל, וב-[[1582]], השיב אותה ל[[מדריד]].
שורה 121:
כשניצבות בפניה המלחמות עם אנגליה, הולנד וצרפת, כל אחת מהן הונהגו בידי מנהיגים מוכשרים וחזקים, האימפריה הספרדית פשוטת הרגל מצאה את עצמה במשבר. כשכמות הפיראטיות עולה באוקיינוס האטלנטי, ועלות התחזוק של המושבות באמריקה עלתה, ספרד הייתה חייבת ליישב את החובות שלה. ולכן, היא החליטה לפנות לדרך המשא-ומתן על מנת להפחית את ההיחשפות שלה לסכסוכים, שעלו לקופתה הון רב. תחילה, חתמה ספרד על [[שלום ורוין]] עם צרפת, והכירה באנרי הרביעי (שהפך לקתולי מספר שנים קודם לכן) כמלך צרפת, והחזירה חלקים מה[[סטטוס קוו]] של [[שלום קאטו-קמברזי]] לתוקף. ממלכת אנגליה סבלה באותה התקופה מ[[מלחמת תשע השנים|מלחמת גרילה]] ב[[אירלנד]] הקתולית, שנתמכה בידי ספרד. לכן, המלחמה נגמרה ב-[[1604]], כשאנגליה התחייבה לא להתערב יותר במלחמה בהולנד, ולא להפריע יותר לספינות הסחר הספרדיות.
קסטיליה סיפקה לאימפריה את מרבית הכנסותיה וצבאותיה. ה[[המגפה הגדולה של סביליה|מגפה]] שפקדה אותה בין השנים [[1596]] ו-[[1602]], הובילה למותם של כ-600,000 מתושביה. מספר משמעותי נוסף של קסטיליאנים נהרגו בשדות הקרב באירופה או היגרו לאמריקה. ב-[[1609]], גורשו ה[[מוריסקו|אנוסים המוסלמים]] מאדמת ספרד. ישנן הערכות שגורסות כי קסטיליה איבדה כ-25% מאוכלוסייתה בין השנים [[1600]] ו-[[1623]]. צניחה כה משמעותית בבסיס האוכלוסייה של האימפריה, הובילו להיחלשות מסוכנת של כלכלתה, במיוחד בתקופת המאבקים של ספרד באירופה.
השלום עם צרפת ואנגליה, הותיר לה רווח כלכלי על מנת לגייס משאבים למלחמה בהולנד. ההולנדים, בהנהגתו של [[מאוריץ, נסיך אורנז']], בנו של וילם השתקן, הצליחו בכיבוש של מספר ערי גבול מספרד, כשהעיקרית שבהן הייתה עיר המבצר [[ברדה (הולנד)|ברדה]]. לאחר שנחתם הסכם [[שתים עשרה שנות הפסקת האש]] עם הולנד, הגיעה ספרד למצב המיוחל של שלום עם כל אויבותיה.
שורה 137:
אוליבארס הבין כי מדינתו זקוקה לרפורמה משמעותית, אך על מנת לעבור אותה, היא זקוקה לשלום. מפלתה של הולנד נוספה לרשימת הנחיצויות שלו, מאחר שכל תנועה פרוטסטנטית אנטי-הבסבורגית, מקורה היה ב[[הולנד]]. יותר מכך, הבנקאים ההולנדים היו אלו שכילכלו את הסוחרים הספרדים ב[[איי הודו המזרחית הספרדיים|איי הודו המזרחית]], ובאותה התקופה החלו יזמים ומתיישבים [[האימפריה ההולנדית|הולנדים]] להפר את ההגמוניה הקולוניאלית של ספרד ו[[האימפריה הפורטוגזית|פורטוגל]].
כשמרבית מצבאו של פליפה התמקד במלחמה בארצות השפלה, עתיד המלחמה נראה מובטח לטובת ספרד. את שנת [[1627]] סימנה תפנית במלחמה ובעתידה של ספרד, מאחר שבאותה השנה קרסה טוטאלית הכלכלה הקסטיליאנית. ההבסבורגים הוציאו הון רב במלחמה, מה שהוביל ל[[אינפלציה]] משמעותית שהורידה את ערך המטבע הספרדי לשפל (בדומה למה שקרה בשנה שקדמה לכך באוסטריה). עד שנת [[1631]], חלקים מקסטיליה נקטו בכלכלת [[סחר חליפין]], ולכן התקשה הממשל לאסוף כספי מיסים מספקים ממעמד האיכרים. הממשל היה תלוי ברווחים שהגיעו מהמושבות הספרדיות שמעבר לים.
אוליבארס חוקק מספר רפורמות במיסים לקראת סופה של המלחמה, אך נכנס לעוד [[מלחמת הירושה המנטובנית|מאבק מביש וחסר תועלת באיטליה]]. ההולנדים, שבמהלך הפסקת האש העניקו עדיפות מיוחדת להגדלת צי המלחמה שלהם, הנחיתו מכה קשה על צי המסחר הספרדי ב[[קרב מפרץ מטאנסס]], עליו הייתה תלויה האימפריה הספרדית לאחר המשבר הכלכלי.
שורה 152:
===אפריקה והים התיכון===
בתחילת [[המאה ה-16]] [[האימפריה העות'מאנית]] איימה לכבוש את [[אירופה]]. הכיבושים העות'מאניים באירופה תפסו תאוצה עם ניצחונם בקרב מוהאץ'. קרל העדיף להחליש את העות'מאנים בדרך הים, כשהוא מונע מספינות עות'מאניות לנחות על חופי הטריטוריות הוונציאניות במזרח [[הים התיכון]].
ערי החוף של ספרד, איטליה ואיי הים התיכון הותקפו באופן קבוע בידי פיראטים ברבריים מ[[צפון אפריקה]]; האי פורמנטרה ננטש לחלוטין על ידי יושביו, ורצועות חוף החלו להתרוקן מתושביהן מהחשש מהפיראטים. רב החובל הפיראטי המפורסם ביותר היה [[ח'יר א-דין|ברברוסה]], או אדום הזקן. על פי השערות מסוימות כ-1.25 מיליון אירופים נחטפו בידי הברבריים ונמכרו כ[[עבדות|עבדים]] באפריקה ובאימפריה העות'מאנית.
בתקופת שלטונו של קרל בספרד, הייתה דעיכה בנוכחותה בים התיכון ואפילו ב[[תוניס]], ונמלה לה גולט, נכבשו ב-1535. אחת אחרי השנייה, החזקות הספרדיות ב[[אפריקה]] נפלו בידי הפיראטים והעות'מאנים.
שורה 160:
==לקריאה נוספת==
{{ltr|
*Brown, Jonatha, Elliott, John Huxtable, '''A Palace for a King. The Buen Retiro and the Court of Philip IV''', New Haven: Yale University Press, 1980.
*Dominguez Ortiz, Antonio, '''The Golden Age of Spain, 1516–1659''', Oxford: Oxford University Press, 1971.
*Edwards, John, '''The Spain of the Catholic Monarchs, 1474–1520''', New York: Blackwell, 2000.
*Lockhart, James, Schwartz, Stuart B., '''Early Latin America: A History of Colonial Spanish America and Brazil''', Cambridge: Cambridge University Press, 1983.
*Parker, Geoffrey, '''The Army of Flanders and the Spanish Road, 1567–1659; the Logistics of Spanish Victory and Defeat in the Low Countries' Wars''', Cambridge: Cambridge University Press, 1972.
*Ramsey, John Fraser, '''Spain: the Rise of the First World Power''', University of Alabama Press, 1973.
| |||