הבדלים בין גרסאות בדף "אוליבייה מסייאן"

מ
הוספת קישור לתקליטור
מ (הוספת קישור לטריסטן ואיזולדה (אופרה))
מ (הוספת קישור לתקליטור)
בשנת 1975 החל מסייאן בכתיבת ה[[אופרה]] Saint-François d'Assise ("פרנציסקוס הקדוש מאסיזי") לפי הזמנת האופרה של פריז. כתיבת האופרה הייתה מבצע אינטנסיבי, שכלל גם כתיבת [[ליברית]] והעסיק אותו עד 1979. התזמור נמשך משנת 1979 עד 1983. היצירה, שמסייאן העדיף לכנותה "מחזה ראווה" ולא אופרה, בוצעה לראשונה בשנת 1983. בין פרשני המוזיקה היו שסברו, במועד הצגת הבכורה של האופרה, כי זה יהיה נאום הפרידה שלו, והיו זמנים שמסייאן עצמו חשב כך, אך הוא המשיך להלחין והוציא מתחת ידו קובץ חשוב של יצירות ל[[עוגב]], Livre du Saint Sacrement ("ספר סעודת הקודש"), בשנת 1984 ועוד קטעי ציפורים לפסנתר סולו וקטעים לפסנתר ולתזמורת.
 
מסייאן פרש מן ההוראה בקונסרבטואר בקיץ 1978. ניתוח מנע את השתתפותו באירועים לכבוד יום הולדתו השבעים, אך בשנת 1988 חגגו את יום הולדתו השמונים ברחבי העולם, בין השאר בביצוע "פרנציסקוס הקדוש" במלואה ב[[רויאל פסטיבל הול]] ב[[לונדון]], בנוכחות המלחין, ובהוצאת אוסף בן שבעה-עשר תקליטורים של יצירות מסייאן, ביניהן הקלטות של לוריו ותקליטורו[[תקליטור]] של שיחת המלחין עם קלוד סמואל.
 
יצירתו האחרונה של מסייאן נכתבה להזמנה מן [[הפילהרמונית של ניו יורק]]. על אף הכאבים שייסרו אותו לקראת סופו וחייבו ניתוח גב חוזר, הצליח להשלים את Eclairs sur l'au delà, שבוצעה לראשונה שישה חודשים לאחר מות המלחין. מסייאן גם עמד בחיבור [[קונצ'רטו]] לארבעה נגנים, שרחש להם [[הכרת תודה]] מיוחדת, איבון לוריו, ה[[צ'לן]] [[מסטיסלב רוסטרופוביץ']], ה[[אבוב]]ן [[היינץ הוליגר]] והחלילנית [[קתרין קנטין]]. יצירה זו הייתה גמורה, בחלקה הגדול, בעת מותו של מסייאן ואיבון לוריו לקחה על עצמה את תזמור הפרק האחרון בעזרת ג'ורג' בנג'מין.