סימון בוליבר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תיאור מדוייק יותר של נסיבות מותו של בוליבר לפי הארכיון הונצואלני
שורה 39:
לאחר שחי ב[[ספרד]] וב[[פריז]], חזר בשנת [[1807]] לוונצואלה והתייצב בראש קבוצה של קריאולים רדיקלים ששאפו למגר את השלטון הספרדי כשלב במאבק ליצירת איחוד של כל יבשת [[דרום אמריקה]]. בשנת [[1810]] הצליחה הקבוצה להפיל את השלטון הספרדי ולהקים ממשלה. זו הייתה הממשלה הראשונה בדרום אמריקה שנבחרה ב[[בחירות]] חופשיות. אולם המאבק בין תומכיו של בוליבר לבין השלטון הספרדי ובני בריתו התחדש ונמשך למעשה עד [[1824]], המועד בו שוחררה בוליביה, המושבה הספרדית האחרונה בדרום אמריקה.
 
הספרדים האיצו בסימון בוליבר לסגת מוונצואלה ל[[מלכות המשנה של גרנדה החדשה|גרנדה החדשה]] (Nueva Granada), כיום קולומביה. בוליבר תפס פיקוד על כוח צבאי קולומביאני, וכבש ב-[[1814]] את [[בוגוטה]]. ב-[[1819]] הכריז על עצמאות [[רפובליקת קולומביה הגדולה]]. אזור זה כולל כיום את אקוודור, קולומביה, ונצואלה ופנמה. ב-[[17 בדצמבר]] [[1819]] הפך לנשיאה הראשון. ב-[[24 ביוני]] [[1821]] ניצח בוליבר את הצבא הספרדי ב[[קרבובו]] (Carabobo), ונצואלה. הוא המשיך לכבוש שטחים רבים והוסיף לשטחי רפובליקת קולומביה, שכעת הייתה בשלטונו, את אקוודור. בוליבר חלם על איחוד דרום אמריקה, אך לא יכול להשיג זאת במהלך המאבק לעצמאות. קולומביה הגדולה הייתה המהלך הראשון שלו ליצירת מדינה אחת לכל היבשת. ואולם, פוליטיקאים אחרים ומנהיגים מקומיים התנגדו לרעיונותיו, ובוליבר המאוכזב התפטר מהנשיאות בשנת [[1830]], וזמן קצר לאחר מכן, אחרי שסבל ממתקפת שלשול מתפוצץ ב-[[17 בדצמבר]], נפטר ב[[סנטה מרתה]], קולומביה.
 
==הנצחה==