פסיכולוגיה קוגניטיבית – הבדלי גרסאות

בראשית המחקר של התהליכים המנטליים שלטו שתי גישות מרכזיות- '''הגישה הסטרוקטורליסטית''' (מבנית) אשר מזוהה עם החוקר [[וילהלם וונדט]], ו'''הגישה הפונקציונליסטית''' (תהליכית) שפותחה על ידי [[ויליאם ג'יימס|וויליאם גיימס]]. הראשונה דגלה בחקר המרכיבים הראשוניים של החוויה המודעת תוך חלוקה בסיסית ל[[תחושתיות|תחושות]], [[רגש]]ות ו[[דמיון|דימויים]] בניסיון ליצור מודלים מבניים{{הערה|שם=הפתוחה|י. גושן-גוטשטיין, ד. זכאי, גרונאו נורית, פסיכולוגיה קוגניטיבית, האוניברסיטה הפתוחה (2002).}}. השנייה ראתה בפירוק לגורמים של החוויה המודעת משגה, כיוון שמאפיין יסוד של השכל האנושי הוא זרימה רציפה, העוזרת לאדם להשתלב בסביבתו. אי לכך דגלה הגישה הפונקציאליסטית בחקר השימושים במודעות, ובחקר התרומה של המודעות להתנהגות{{הערה|James, W., Burkhardt, F., Bowers, F., & Skrupskelis, I. K. (1890). The principles of psychology (Vol. 1, No. 2). London: Macmillan.|שמאל=כן}}. שתי השיטות השתמשו ב[[אינטרוספקציה|דיווחי נבדקים]], והניחו כי יש גישה לחקר החוויה והתחושה המודעת באופן ישיר. גישה מרכזית נוספת הנקראת '''רדוקציוניזם ביולוגי''' טוענת כי על המחקר להתבסס אך ורק על התהליכים הביולוגים המכוונים את ההתנהגות, לפי גישה זו לכל אספקט חוויתי קיים תהליך ביולוגי מקביל המאפשר להעמיד את החוויה המודעת אך ורק על תהליכים אלו. הגישה התגבשה וקיבלה תמיכה רבה מהקהילה המדעית בשנות השבעים המאוחרות, כאשר שני חוקרים בולטים המשתייכים לגישה זו, [[דייוויד הובל]] ו[[טורסטן ויזל]], גילו קבוצות [[תא עצב|נוירוניםתאי עצב]] ב[[קליפת המוח]] המגיבים באופן שונה לתכונות של גירויים ראייתיים שונים כמו זווית וגודל{{הערה|Hubel, D. H., & Wiesel, T. N. (1979). Brain mechanisms of vision. Scientific American, 241(3), 150-163.|שמאל=כן}}.