|
ההתקף מגיע לשיאו בתוך כ-10 דקות ונמשך לא יותר מכמה שעות, אך לעיתים נדרש זמן רב יותר להתאוששות מלאה. אנשים שעברו התקף חרדה מתארים אותו כחוויה מאיימת, מאד לא נעימה. התקף עלול לפרוץ בכל גיל, אולם שכיח יותר בתחילת הבגרות. שכיחות התקפים גבוהה יותר בקרב נשים ואצל אנשים עם רמת [[מנת משכל|משכל]] גבוהה מהממוצע.
אורטל אנייאו
==גורמים להתקפי חרדה==
התקפי חרדה נגרמים כתוצאה מהפעלה של מערכת גופנית הנקראת [[המערכת הסימפתטית]]. מערכת זו אחראית להכין את הגוף להתמודדות עם התקפה אלימה ומסוכנת על ידי אחת משלוש התגובות האפשריות: לחימה, בריחה או קיפאון. כשאנו מזהים סכנת חיים מערכת זו מפרישה הורמונים שונים, כשהמרכזי בהם הוא [[אדרנלין]], שתפקידם להעביר את הגוף לדריכות מרבית שתאפשר להתמודד מול האיום בצורה הטובה ביותר
הפעלת המערכת הסימפתטית גורמת למגוון סימפטומים פיזיים, כגון רעידות, דופק מואץ, הזעה, כאבים בחזה, תחושת מחנק, נשימה מואצת, סחרחורת, [[נמלול|נימול]] בגפיים, גלי חום וניתוק מהעצמי או מהמציאות. לסימפטומים אלו יש פונקציה בהכנת הגוף להתמודד עם איום, למשל הזעה נועדה להפוך את הגוף לחלקלק כך שיהיה קשה לתפוס את האדם, ולקרר את הגוף אם יידרש ממנו מאמץ. רעידות בזרועות או ברגליים נוצרות כתוצאה מהזרמת דם רב לשרירים, כך שיהיו דרוכים ויוכלו לפעול ביתר יעילות.
בהתקף חרדה המערכת הסימפתטית מופעלת ללא איום נראה לעין ואין פגיעה גופנית שמסבירה סימפטומים קשים אלו. אנשים החווים התקף חרדה מפרשים את הסימפטומים כסימן שהם נמצאים בסכנת מוות. עומדים להתעלף, עוברים התקף לב, משתגעים וכן הלאה. במרחב ההתנהגותי, אנשים העוברים התקף ינסו לעיתים לברוח מהסביבה בה הם נמצאים, או יפנו לשירותי חירום, למשל יזעיקו [[אמבולנס]] או יפנו למיון, אם הם חושבים שהם עוברים [[אוטם שריר הלב|התקף לב]].
* גורמים ביולוגיים. קיים קשר בין מצבים גופניים או הפרעות פסיכיאטריות שונות להתקפי חרדה, למשל [[הפרעה טורדנית-כפייתית]] (OCD), [[תסמונת פוסט טראומטית]], הפרעות [[הספקטרום האוטיסטי]], [[היפוגליקמיה]], [[מחלת וילסון]] ובעיות בפנים האוזן.
* חינוך וגורמים סביבתיים. נמצא כי ילדים של הורים התופסים את העולם כמסוכן או מצריך זהירות רבה נמצאים פגיעים יותר להתקפי חרדה. הדבר נכון במיוחד כשהם נמצאים במצבי מתח מתמשך.
* [[פוביה]]. אנשים הסובלים מפוביות עוברים לעיתים התקף חרדה במצבים בהם הם נחשפים לגורם הפחד.
* גורמי לחץ. אובדן אדם או קשר משמעותי, עומס ניכר או שינויים בחיים עלולים להגביר את הפגיעות להתקף.
* חומרים מעוררים או תרופות. צריכת יתר של [[קפאין]], [[ניקוטין]] וחומרים מעוררים אחרים או שימוש בתרופות מסוימות כמו [[ריטלין]] או [[אנטיביוטיקה]] מסוג [[Fluoroquinolone]] עלולות להגביר את הפגיעות להתקף חרדה. לעיתים התקפי חרדה הם חלק מהסתגלות הגוף לטיפול התרופתי והם עוברים במהרה, פעמים אחרות ההתקפים נמשכים גם לאחר תקופת ההסתגלות. תרופות מסוג [[SSRI]] לטיפול בדיכאון עלולות לגרום אף הן להתקפי חרדה בתחילת השימוש או כשהאדם מפסיק את נטילתן, במיוחד אם הוא היה פגיע מראש לחרדות. חלק מהסובלים מהתקפי חרדה מפתחים [[פוביה ספציפית]] מחומר מסוים אחרי שחוו התקף תחת השפעתו.
* התקפי חרדה מצביים. כשהאדם עובר התקף חרדה במקום או מצב מסוים, עלול להיווצר אצלו קשר בין ההתקף למצב בתהליך של [[התניה קלאסית]]. התניה זו מגבירה את הסיכוי שיחווה התקף כשיהיה שוב באותו מקום או מצב, למשל ברכב, בפעילות גופנית, בעבודה, לימודים וכו'.
* מחלות העלולות לגרום למוות פתאומי יכולות לעורר התקפי פאניקה או הפרעת פאניקה, למשל מחלות לב. במקרים אלה קשה יותר לטפל בחולה, כיוון שיש יסוד לחשש מפני אירוע לב או למשל קבלת שוק מכאיב אם הושתל בגופו [[דפיברילטור]].
==אבחנה==
| 