המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית – הבדלי גרסאות

במוזיקה הרומנטית התחדד הפרופיל הלאומי. בתקופה הרומנטית הייתה באירופה התעוררות לאומית וחלק מהמלחינים החלו לשלב נעימות עממיות (לעיתים של עמם ולעיתים של עמים אחרים) ביצירותיהם. [[קרל מריה פון ובר|ובר]] הבליט את האופי הגרמני באופרה "הקלע החופשי" ובמקהלות הגברים שלו; [[ריכרד וגנר|וגנר]], עם היותו בינלאומי בהשפעתו יותר מכל מלחין אחר, הגיע עד כדי [[לאומנות]] בדגש ששם על ה[[טווטונים (שבט עתיק)|טווטוניות]] באופרות שלו; [[מודסט מוסורגסקי|מוסורגסקי]] השתמש במוטיבים [[רוסיה|רוסיים]] באופרה [[בוריס גודונוב]] וב[[לילה על הר קירח]]. קבוצת [[החמישה]] הרוסית התלכדה סביב הנושא של כתיבת מוזיקה רוסית-לאומית, בניגוד להשפעה האירופית במוזיקה שקדמה להופעת החמישה; [[הקטור ברליוז|ברליוז]] גילה נטייה מובהקת, יותר מכל קודמיו, למוזיקה תיאורית, שהיא תכונה מסורתית של המוזיקה הצרפתית; [[אנטונין דבוז'אק|דבוז'אק]] השתמש במוטיבים של מוזיקת עם [[צ'כית]] (לאו דווקא אמריקאית-ילידית, כפי שיש הסבורים בטעות) וכמוהו גם [[בדז'יך סמטנה|סמטנה]], אצל [[יוהנס ברהמס|ברהמס]] מופיעים מוטיבים צועניים; [[יאןז'אן סיבליוס|סיבליוס]] השתמש במוטיבים [[פינלנד|פיניים]]), [[פרדריק שופן|שופן]] ו[[הנריק וייניאבסקי]] (מוטיבים [[פולין|פולניים]]) ו[[פרנץ ליסט]] (מוטיבים [[הונגריה|הונגריים]]) (בכיוון זה המשיכו, ביתר שאת, [[בלה בארטוק|בארטוק]] ו[[זולטאן קודאי|קודאי]], שעסקו באיסוף והקלטה של שירי עם בכפרי [[הונגריה]], אך זה היה ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]]). הרומנטיות קסמה לכל הלאומים, מן הגדולים עד לקטנים ביותר, והקצינה עוד ועוד עד שנשחקה או שהפכה בבת אחת לפרובינציאלית או מופשטת.{{הערה|איינשטיין, עמ' 19-18}}