חיים ויצמן – הבדלי גרסאות

לצד פעילותו המדעית, עסק ויצמן בפעילות ציונית, ועוד בצעירותו בלט כאופוזיציונר ל[[תיאודור הרצל|הרצל]]. בחורף 1900–1901 דרשה קבוצת סטודנטים יהודים מ[[מינכן]] לכנס ועידת נוער, שבה יוכלו לומר את דברם על דרך ניהול התנועה הציונית. ויצמן הפך את הקבוצה הזאת להתארגנות האופוזיציונית הראשונה בתנועה וכתוצאה מכך הוטל עליו לנהל את ההכנות לארגון הוועידה. באוקטובר 1901 נפגש ויצמן עם הרצל, שמנע עימות בכך שהסיר את התנגדותו לכינוס ועידת הציונים הצעירים. הוועידה התכנסה בדצמבר אותה שנה, זמן מה לפני פתיחת הקונגרס הציוני החמישי, ובה נוסדה [[הפרקציה הדמוקרטית]] (הסיעה), שהושפעה מ[[אחד העם]]. בקונגרס עצמו נבחרה ועדת תרבות, שיעודה היה "חינוך העם היהודי ברוח הלאומיות" וויצמן היה אחד מחבריה. שני מנהיגיה הבולטים של הפרקציההסיעה, ויצמן ו[[לאו מוצקין]], הגיעו מהר מאד להתנגשות. ויצמן מונה לראש מחלקת האינפורמציה של הפרקציההסיעה בז'נבה. הוא גם יסד חוג סטודנטים ציונים בשם "השחר", שריכז סביבו את ההתנגדות להרצל. בקיץ 1902 ויצמן כבר היה האיש הדומיננטי בפרקציהבסיעה. בספטמבר 1902 הופיעה הפרקציההסיעה בוועידה של ציוני רוסיה ב[[מינסק]], וויצמן היה חבר בוועדת ההיגוי.{{הערה|[[#רוז|רוז]], פרק ג, עמ' 33–35.}} באוקטובר אותה שנה יצא למסע תעמולה ציונית בדרום רוסיה.{{הערה|[[#רוז|רוז]], פרק ג, עמ' 36.}} מטרתו העיקרית הייתה הפרכת המצע של [[הבונד]].{{הערה|[[#רוז|רוז]], פרק ג, עמ' 38.}}

ב[[הקונגרס הציוני השישי|קונגרס הציוני השישי]] ([[1903]]) תמך בתחילה ויצמן ב[[תוכנית אוגנדה]] שהציג הרצל, אך כבר במהלך הקונגרס שינה את טעמו. בכל משך הדיונים בקונגרס הוא לא השתתף בפולמוס הגלוי ורק טען כי "אם הממשלה הבריטית והאומה הבריטית הן מה שאני חושב עליהן, סופן שיציע לנו הצעה טובה מזו". בהצבעה על ההצעה, הצביע יחד עם שולליה. לאחר פיזור הקונגרס, נאם בישיבת "אומרי הלאו" ותקף את הפילוסופיה הציונית של הרצל. בין היתר אמר: "אין הרצל לאומי אלא בעל פרויקטים... הוא מתחשב רק עם התנאים החיצוניים, תחת אשר הכוח אשר עליו נשענים אנחנו היא הפסיכולוגיה של האומה והשאיפות החיות בקרבה. אנחנו ידענו שאי אפשר להשיג את פלשתינה בזמן קצר, ולפיכך לא נפל לבנו אם ניסיון זה או אחר לא הצליח". בנאומו הראשון בפני חברי הפרקציההסיעה הדמוקרטית לאחר הקונגרס, קרא להם לפתוח במערכה שתקיף את כל [[מערב אירופה]] נגד תוכנית מזרח אפריקה. ב-8 באוקטובר 1903 הגיע ללונדון כדי לבחון את רצינות ההצעה הבריטית, אולם נתקל בהתנגדות רבה בקרב יהודי אנגליה, שלדבריו היו "אחוזים קדחת אפריקה".{{הערה|[[#רוז|רוז]], פרק ד, עמ' 45–48.}} באפריל 1904 הגיע ויצמן לרוסיה כדי לפתוח במסע הסברה גדול בקהילות היהודיות הגדולות, אולם הסיור בוטל בשל העדר מימון - עדות להערכתם המועטת של הציונים ברוסיה כלפיו כתועמלן. רוסיה ספגה אז מפלות ב[[מלחמת רוסיה-יפן|מלחמה עם יפן]], וכמרבית יהודי רוסיה גם ויצמן קיווה לניצחון היפנים, אך חשש מפני פוגרומים נגד היהודים שיבואו כתוצאה מכך.{{הערה|שם=רוז 51|[[#רוז|רוז]], פרק ד, עמ' 51–52.}} בנסיעה זו לרוסיה התקיימה הפגישה המשפחתית האחרונה של ויצמן עד שובו לשם באפריל 1911.{{הערה|[[#רוז|רוז]], פרק ו, עמ' 73.}}