בל X-1 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
הרחבה |
||
שורה 117:
== דגמים שונים ==
דגמים מאוחרים יותר של ה X-1 נבנו כדי לבדוק מאפיינים של טיסה על קולית. אחת מהטיסות הללו של ה X-1A , מוטס ע"י צ'ארלס ייגר, הציגה מאפיין מסוכן מאד של טיסה במאך גבוה (2
=== ל X-1A ===
'''בל מודל 58A''' . מטוס זה הוזמן ע"י חיל האויר ב 2 באפריל 1948. ה X-1A (מס' סידורי 48-1384 ) נועד לחקור תופעות אוירודינמיות במהירויות של מעל 2 מאך. (2451 קמ"ש ), וגבהים מעל 90,000 רגל (27 ק"מ). נושא מיוחד שנועד להבדק היה יציבות דינמית ועומסי אויר. המטוס היה ארוך וכבד מה X-1. היה בעל חופת תא טייס שונה להגדלת הריאות מתא הטייס. ה X-1A היה מונע באותו מנוע של ה X-1 , מנוע ה XLR-11. הטיסה הראשונה, ללא הפעלת מנוע נערכה ב14 לפברואר 1953 בבסיס אדוארדס. הטיסה הממונעת הראשונה נערכה ב 21 לפברואר 1953. בשתי הטיסות , הטייס היה ג'ין "סקיפ" זיגלר, שהיה טייס הניסוי של חברת בל.
NACA החלה לבצע ניסויים של מהירויות גבוהות בעזרת מטוס הניסוי דוגלאס סקיירוקט. המטוס הגיע למאך 2.005 ב 20 לנובמבר 1953. הוא היה מוטס ע"י טייס הניסוי סקוט קרוספילד . ההישג הזה גרם לאנשי חיל האויר לנסות להשיע למהירות גבוהה מזו באמצעות מטוס ה X-1A. מבצע זה כונה ע"י צ'אק ייגר "מבצע NACA בוכה" . הניסויים הגיעו לשיא כאשר ב 12 לדצמבר 1953 (כ 3 שבועות לאחר השיא של קרוספילד) הצליח ייגר להגיע לגובה של 74,700 רגל (22.8 ק"מ) ומהירות של 2.44 מאך(2608 קמ"ש) בטיסה אופקית. אבל מיד אח"כ החל המטוס להסתחרר ללא שליטה כתוצאה מכניסה ל"צימוד אינרציאלי" (כנזכר לעיל). המטוס סבל מעומסים של 8 g כתוצאה מכך שבר ייגר את חופת תא הטייס בעשרצ הקסדה שלו. כאשר הגיע לגובה נמוך יותר הצליח להשתלט על המטוס ולהנחיתו בשלום.
ב 29 במאי 1954 , הגיע מייג'ור ארתור מאריי ב X-1A לגובה שיא של 90,440 (27.57 ק"מ).
המטוס הועבר ל NACA בספטמבר 1954 ושם הוכנסו בו שינויים.
מטוס ה X-1A ב 8 לאוגוסט 1955. הוא היה בהכנות להטלה ממטוס האם RB-50 , כאשר פיצוץ קרע את מיכל החמצן הנוזלי שלו. בעזרת אנשי צוות מטוס הRB-50 הצליח טייס הניסוי, ג'וזף ווקר לצאת ממטוס הניסוי וניצל. המטוס עצמו הוטל והתרסק על אדמת המדבר.
| |||