אדמונד הוסרל – הבדלי גרסאות

הוסרל השפיע מאד על תלמידיו הרבים וביניהם על [[מרטין היידגר|היידגר]] . היידגר סבר שהמדע והמטפיזיקה המערבית סנוורו אותנו מלראות את התובנות של ה[[פילוסופיה קדם-סוקרטית]] שנתגלו לפני טכנולוגיית הא-ב היווני. [[סוקרטס]], [[אפלטון]] ו[[אריסטו]] היו שמש חזקה מדי שסימאה את עינינו ובגללם איבדנו את החוכמה הפרה-סוקרטית. [[עמנואל לוינס|לוינס]], [[ז'אק דרידה|דרידה]] ופורוש{{מקור}} טוענים שגם היהדות סונוורה על ידי המטפיזיקה היוונית והמערבית. [[מרשל מקלוהן]] טוען שכל טכנולוגיה קיימת מעוורת אותנו מלראות את הטכנולוגיות שהיו לפניה ואחריה.

הוסרל למד בתחילה מתמטיקה ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]] [[לייפציג]] (1876) ו[[ברלין]] (1878), עם הפרופסורים [[קארל ויירשטראס]] ו[[לאופולד קרונקר]]. ב-1881 הוא נסע ל[[וינה|ווינה]] על מנת ללמוד אצל [[ליאו קניגסברגר]], וקיבל את ה[[דוקטורט]] שלו על עבודתו "תרומות ל[[חשבון וריאציות]]".

רק ב-1884 הוא החל להאזין להרצאותיו של [[פרנץ ברנטאנוברנטנו]] על [[פסיכולוגיה]] ו[[פילוסופיה]]. ברטאנו הרשים אותו מאד, והוא החליט להקדיש את חייו לפילוסופיה. הוסרל למד בתחילה איתו, ואז ב-1886 באוניברסיטת הלה עם קרל סטומפ, תלמיד של ברנטאנו. תחת השגחתו כתב את "על מושג המספר" (1887), חיבור שיהיה בסיס לחיבורו הגדול, "הפילוסופיה של ה[[אריתמטיקה]]" (1891).

בחיבורים ראשונים אלה הוא ניסה לחבר בין המתמטיקה, הפסיכולוגיה והפילוסופיה כשמטרתו העיקרית היא לספק בסיס חזק למתמטיקה. הוא מנתח את התהליך הפסיכולוגי הנצרך על מנת להגיע למושג ה[[מספר]], ואז מנסה לבנות תאוריה שיטתית על ניתוח זה. בניסיון זה הוא משתמש במספר שיטות שלמד ממוריו. מוויירשטרס הוא קיבל את הרעיון שאנו מגיעים למושג המספר על ידי [[מנייה|ספירה]] של מספר מסוים של חפצים. מברטאנו ושטומפף הוא לוקח את ההבחנה בין הצגה "מתאימה" ו"לא מתאימה". הוסרל מסביר זאת באופן הבאכך: אם אתה עומדעומדים מול בית, יש לך את צורת ההצגה המתאימה של הבית. לעומת זאת אם אתה מחפשמחפשים את הבית, ונותנים לךומקבלים הוראות כיצד להגיע אליו, אז הוראות אלה הן הצגות לא מתאימות. במליםבמילים אחרות, יש לך הצגה מתאימה של משהודבר רק אם הוא נמצא למעשה, והצגה לא מתאימה (או סימבולית, מילה שהוא משתמש בה גם כן), אם אתה רק מסמלמסמלים את הדבר הזה בצורות שונות.

בחיבור "פילוסופיה כמדע חמור" (Philosophie als strenge Wissenschaft), אשר התפרסם בכתב עת בשנת [[1911]], מסביר הוסרל את גישתו הפנומנולוגית אל האובייקט. עבור הוסרל מהווה האובייקט סמן של מהות (אימננטיות) בתוך המציאות. הופעתו של האובייקט כ"תופעה" במרחבו של המתבונן נתפשת כ"חוויה" או אירוע אשר משמעותו המלאה מתגלה רק ברפלקציה. התגלותו של האובייקט במהותו היא מנותקת מן התפיסה הגופנית של המתבונן כיוון שלאובייקט "יש הוראה" המאפשרת את ההתכוונות כלפיו.{{הערה|1=הוסרל, אדמונד, "פילוסופיה כמדע חמור", '''מבחר מאמרים''', מאגנס, ירושלים, 1993, עמ' 97.}} הטבע בעיני הוסרל טמון בראיית מהותן של התופעות המתגלות. תופעות אלו הן כל כך יומיומיות עד שבעיניו של המתבונן נשכח כי אלו הן המהות האמיתית. הפנומנולוגיה כשיטה פילוסופית כוללת תעזור לצופה הבין את אותן מהויות. "אם התופעות בתורת כאלה אינן טבע", כותב הוסרל, "הרי יש להן '''מהות''' הניתנת לתפיסה בראייה בלתי אמצעית ולתפיסה תואמת"{{הערה|1=הוסרל, אדמונד, "פילוסופיה כמדע חמור", '''מבחר מאמרים''', מאגנס, ירושלים, 1993, עמ' 98 (ההדגשה במקור).}} לשם פיענוח התופעות עלינו להשתמש במשמעויות, במילים ובמושגים "המוכרחות להיות נפרעות במזומנים - כביכול בראיית מהויות".{{הערה|1=הוסרל, אדמונד, "פילוסופיה כמדע חמור", '''מבחר מאמרים''', מאגנס, ירושלים, 1993, עמ' 98.}}

* '''מבחר מאמרים''', מאגנאסמאגנס, ירושלים, 1993.

* '''הגיונות קארטזיאניים''', מאגנס, ירושלים, תשל"ב.

* '''משבר המדעים האירופיים והפנומנולוגיה הטרנסצנדנטלית''', מאגנאסמאגנס, ירושלים, תשנ"ו.

* '''על הפנומנולוגיה של הבין-סובייקטיביות''', [[רסלינג]], תל אביב, 2016.

* ברגמן, שמואל הוגו, '''הוגי הדור''', מאגנס, ירושלים, תש"ל.

* זינגר, שמאי, '''כינון האני האחר בפנומנולוגיה של הוסרל והביקורת של סרטר''', ירושלים, 2000.

* שטרנברג, יצחק בן מרדכי, '''הרדוקציה הפנומולוגית במשנתו של הוסרל''', רמת גן, תשנ"א (1990).

* [[דן זהבי]] Husserl's Phenomenology. Stanford University Press 2003.