הבדלים בין גרסאות בדף "מינהל ציבורי"

הוסרו 5 בתים ,  לפני 4 חודשים
מ
מ (בוט החלפות: \1מיסים)
בשנותיה הראשונות התאפיין המינהל הציבורי ב[[מדינת ישראל]] במינהל פריזמטי: היא אימצה דפוסי התנהגות מסורתיים ומודרניים כאחד: מחד, המסגרת הפורמלית מתקופת [[המנדט הבריטי]]: חוק, חלוקה למחוזות, [[בית משפט|בתי משפט]], תקשי"ר וכניסה על בסיס [[מכרז]] ועוד. מנגד, באו לידי ביטוי קווים פריזמטיים המתבטאים בפורמליזם- פערים בין המוצהר ובין הנעשה בפועל: אף שהקוד האתי מפורסם לציבור, בפועל ה[[אתיקה]] בעייתית, אי-הקפדה מספקת על טוהר המידות, [[שחיתות]], [[מכרז|מכרזים]] מכורים, וחוסר בשוויון הזדמנויות, שהתבטא במינויים פוליטיים על בסיס מפלגתי. ירידת כוחה של [[ההסתדרות]], [[הפרטה|תהליך ההפרטה]] החל משנות ה-80 וייעול המשרדים הממשלתיים בישראל, הביאו לפיחות בהשפעת חלק מן המאפיינים הללו.
 
בשנת [[1986]] הוקמה [[ועדת קוברסקי]] בראשות [[חיים ראובן קוברסקי]] ופרופ' [[יחזקאל דרור]], שהכינה תוכנית לרפורמה מבנית בכל רמות המינהל הציבורי בישראל, תוך קריאה לצמצומו. בין היתר סקרה ועדה את נושא ה[[מינוי פוליטי|מינויים הפוליטיים]] בישראל. לדבריה, בשנים הראשונות של המדינה היה שירות המדינה נגוע ב[[פוליטיזציה]] רבה. בשנות השישים והשבעים החל תהליך של הדגשת הממלכתיות בשירות, אך החל מ[[המהפך]] של שנת [[1977]], חלה שוב נסיגה ותופעת המינויים הפוליטיים הגיעה לשיא. כתוצאה ממנה לא המתאימים ביותר ולעיתים לא מתאימים כלל מבחינת כישורים זוכים בתפקיד, כ"[[שלל]]" כתוצאה מקרבתם למפלגת השלטון. כמו כן נוצרת התנפחות של המערכת הציבורית כתוצאה מתפקידים מיותרים.
 
אף שהתוכנית אושרה בממשלה, היא מעולם לא יושמה במלואה. בשנת [[1994]] הוקם פרויקט המשך בשם "רפורמות משרדים לדוגמה", בראשות [[דויד דרי]] ו[[יצחק גלנור]], שמטרתו יישום המלצות הוועדה על משרדי ממשלה ספציפיים, הבשלים לקדם רפורמה מעין זו. בסופו של דבר נכשלה גם תוכנית זו, בשל התנגדויות שונות, אף שהמשרדים ביצעו מספר שינויים מקומיים ברוח התוכנית.
 
בשנת 2013 פורסם דוח '''ועדת דיין''', הוועדה הבין-משרדית לרפורמה בשירות המדינה בראשות נציב שירות המדינה, משה דיין. עיקרי הדוח התמקדו במטרה ברורה: שיפור מנגנוני ניהול ההון האנושי בשירות המדינה. לאחר עבודה ממושכת פורטו עיקרי האתגרים בפניהם ניצב המינהל הציבורי בישראל, ונראה כי צעדים אמיתיים ננקטים, לפחות היכן שהדברים אמורים בנציבות שירות המדינה, במשרד ראש הממשלה, ובמשרד האוצר. נכון לפרסום דוח '''ועדת''' '''דיין''' (נציבות שירות המדינה, 2013), הייתה קיימת אצל רבים ממקבלי ההחלטות בממשל התחושה שקיים יסוד סביר להאמין, כי בניגוד ליוזמות עבר, בסופו של דבר ובסופו של התהליך יישא הניסיון לאמץ את המלצות הוועדה פרי.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Nissim Cohen|שם=Forgoing New Public Management and Adopting Post-New Public Management Principles: The On-Going Civil Service Reform in Israel|כתב עת=Public Administration and Development|כרך=36|עמ=20–34|שנת הוצאה=2016-02|doi=10.1002/pad.1751|קישור=https://doi.org/10.1002/pad.1751}}}} אולם, נכון לשנת 2018 מקבלי ההחלטות בישראל אינם מקדמים את יישום הרפורמה. עד כה לא נבחר רפורמטור שיחליף את דיין בתפקיד נציב שירות המדינה.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.themarker.com/opinion/1.4436697|הכותב=ניסים כהן|כותרת=נתניהו מדרדר את הפקידות הממשלתית|אתר=דה מרקר|תאריך=2017}}}}
 
==ראו גם==