מ
טקסט
מ טקסט |
מ טקסט |
||
שורה 9:
ההחלטה על הקמת הפלוגות התקבלה הכינוס העולמי הראשון של בית"ר שהתקיים ב[[דנציג]] באפריל [[1931]]. שם הוחלט כי העולים הבית"רים אל [[ארץ ישראל]] יגוייסו למסגרת עבודה תחת מה שכונה "צבא עבודה" לתקופה של שנתיים, עם הגיעם ארצה. בקיץ של אותה שנה "שלטון בית"ר", המוסד העליון של התנועה, מינה הנהגה לפלוגות העבודה בארץ ישראל, ובראשה הועמד [[גרשון ש"ץ]]. במסגרת הפלוגות אורגנו למעלה מ-200 צעירים וצעירות לכדי קבוצות בשבע מושבות. הוחלט כי כל פלוגה רשאית לבחור מה יהיה אורח החיים החברתי בה (כגון קומונה או קואופרטיב), כל עוד יתקיים החופש המרבי לכל אחד מחבריה. בשנת [[1935]] הוחלט כי הגיוס לפלוגות יחול גם על חברי בית"ר בארץ ישראל, והשם השתנה ל"פלוגות הגיוס של בית"ר".
מספרם של המגוייסים עלה לכדי 800 אנשי פלוגה ב-18 מוקדים בארץ. מספר זה עלה בעקבות [[עליית אף על פי]] אשר בית"ר והארגונים הרוויזיוניסטיים קיימו. עיקר הפעילות התמקדה בחקלאות, שמירה, קליטת ופיזור מעפילים ואימון צבאי. הרוב המוחלט של הפלוגות היווה גם בסיסי אצ"ל. בישובי הספר היקנו הפלוגות בפעולותיהן ביטחון אך בד בבד גם היוו מוקד חברה ותרבות לתושבי המקום.
רשימת יישבוים בהן פעלו הקבוצות: באר-טוביה, בנימינה, הרצליה, זכרון יעקב, חדרה, חיפה, טבריה, יסוד-המעלה, כפר סבא, מגדיאל, מחניים, מטולה, משמר הירדן, נהריה, נתניה - רמת טיומקין, עתלית, פתח-תקווה, פלוגת הכביש בנחלת יצחק בדרך לירושלים, פלוגת הכותל בירושלים העתיקה, קריית שאול, ראש-פינה, ראשון לציון, רמת-גן, רחובות, תל-צור.
חלק מבוגרי הפלוגות מילאו לאחר שירותם תפקידים בכירים בבית"ר בפרט ובכלל בתנועה הרוויזיוניסטית. המספר הכולל של הפלוגות עומד על 40. 800 איש רשומים כמסיימי תקופת גיוס מלאה, אולם כ-2500 איש שרתו תקופות זמן שונות בפלוגות.
| |||