לחיצת יד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לאנטי-דת
שורה 22:
ה[[הלכה]] היהודית אוסרת מגע של חיבה בין [[גבר]] ל[[אישה|נשים]] האסורות עליו{{הערה|{{רמב"ם|קדושה|איסורי ביאה|כא|א}}, ובהלכה ג' לגבי איסורים שאינן איסור עריות}}, שהן רוב הנשים, כאשר מגע תאוותני איסורו מהתורה. נוסף על כך הוא הדיון ההלכתי בין מפרשי השו"ע האם גם מגע שאינו נעשה כדרך חיבה, אך נעשה בכוונה תחילה, נאסר על ידי חכמים או לא. בשל חוסר המודעות להלכה זו בימינו, פוסקי הדורות האחרונים נחלקו בשאלה האם בלחיצת יד בין גבר לאישה יש איסור מדאורייתא או מדרבנן, גם כאשר אין חשש להרהור של תאווה, וממילא היא אסורה אף כשעיקרה מחווה של כבוד ונימוס{{הערה|1=ראו [[משה פיינשטיין|אגרות משה]] חלק א סימן קיג, שאסר.}}. מכל מקום לחיצת יד בין גברים לנשים אינה נהוגה בקרב יהודים [[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסים]], ועיקר השאלה מתייחסת למקרה בו עקב חוסר מודעות להלכה היד כבר הושטה ללחיצה, ובדחייתה יש חשש [[הלבנת פנים|עלבון]]. באופן פשוט, מרבית הפוסקים מציעים למנוע את המקרה מראש, באמצעות הסברה מנומסת או החזקת הידיים מאחורי הגב ושחייה קלה קדימה לאות כבוד, גם הרב אהרנברג הסתפק לגבי החזרת יד שמא אינה דרך חיבה אך הוא דוחה סברה זו, ומסיק שאי אפשר להקל בזה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=יהושע מנחם אהרנברג|שם=שו"ת דבר יהושע|מקום הוצאה=דפוס המקום בע"מ תל אביב יפו|שנת הוצאה=תש"ל}} פרק ב אה"ע טו}}
 
חוסר המודעות בציבור לבעיה הלכתית זו לעיתים מעוררת מהומה ציבורית-תקשורתית בציבוריות הישראלית, שלעיתים אף מנוצלת על ידי גורמים פוליטיים או [[אנטי-דתייםדת]]יים, אשר מודעים לבעיה ההלכתית, אך מעוניינים לנצל את חוסר המודעות הציבורית לקידום האינטרסים שלהם.
 
כאשר זכה הרב [[עובדיה יוסף]] ב[[פרס ישראל]] ב-1970, הוא סירב ללחוץ את ידה של ראש הממשלה [[גולדה מאיר]] כיוון שהיא אישה. דבר שהוביל לסערה ציבורית ולקריאה מצד גורמים מסוימים לשלול ממנו את הפרס. בהיקף רחב יותר בלט מנהג זה בטקסי חלוקת פרס ישראל שבהם עמד על הבמה, בתוקף תפקידו, ראש [[עיריית ירושלים]], [[אורי לופוליאנסקי]], ונמנע מללחוץ את ידי הנשים הזוכות בפרס, תוך שהוא לוחץ בחום את ידי הגברים.