מדינת היהודים – הבדלי גרסאות

אחד הסופרים המעטים שתמכו בהרצל היה [[ריכרד בר-הופמן]], שכתב לו: "סוף כל סוף, הנה איש הנושא את היהדות לא כמעמסה, או כאסון, מתוך קבלת־הדין, אלא כמורשה לגיטימית של תרבות עתיקה". בממסד הרבני של [[מערב אירופה]], הן האורתודוקסי והן הרפורמי, נבהלו. הרב הראשי של וינה, ד"ר מוריץ גידֶמן, הפסיק פתאום את תמיכתו בהרצל לאחר פרסום הקונטרס. העיתונות הגרמנית-יהודית תקפה את הרצל כדמגוג חסר אחריות ו[[שקרן]]. נציגיהן של כ-500 קהילות יהודיות ב[[אוסטריה-הונגריה]] הגישו עצומה לקיסר וביקשו לאסור בחוק את הציונות כתנועה [[אנטי-דתיתדת]]ית.{{הערה|עמוס אילון, '''הרצל''', עמ' 203.}} בווינה תמכו בהרצל אגודות הסטודנטים היהודיות באוניברסיטה.{{הערה|עמוס אילון, '''הרצל''', עמ' 204.}} [[נחום סוקולוב]] תקף בעיתון "[[הצפירה]]" הוורשאי את הרצל על שהוא מפיץ הזיות על מדינה יהודית וכינה אותו "ה[[פיליטון|פליטוניסט]] הווינאי המשחק בדיפלומטיה". לטענתו, פעולותיו של הרצל עלולות להזיק למושבות בארץ ישראל. המשורר [[חיים נחמן ביאליק]] חיבר שיר לעג על הרצל, אולם [[אחד העם]] סירב להדפיסו. כעבור שנה, הפך סוקולוב לחסיד מושבע של הרצל וגם ביאליק התחרט.{{הערה|עמוס אילון, '''הרצל''', עמ' 206–207.}} עם יציאת תרגומו האנגלית של הספר, נכתב ב"דיילי כרוניקל" הלונדוני: "לא זכור לנו מכל מה שקראנו מאמץ מורכב או משעשע יותר של הדמיון המדעי".{{הערה|עמוס אילון, '''הרצל''', עמ' 209.}} מהתרגום האנגלי נמכרו אז רק כמאה עותקים.{{הערה|עמוס אילון, '''הרצל''', עמ' 210.}}