ויקיפדיה

נישואים בישראל – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
סקריפט החלפות (ארצות הברית), הגהה, אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון כיווניות הערת שוליים, סידור קטגוריות, הסרת קישורים עודפים
הסרת קישורים עודפים, הגהה, החלפה (הבחנה, מחוץ לישראל / מחוצה לה), הסרה (יחד)
שורה 5:
[[חוק גיל הנישואין]] מתיר נישואים רק לאחר ששני בני הזוג הגיעו לגיל 18 שנה (בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט להתיר נישואים בגיל צעיר יותר). בשנת 2008 נישאו בישראל 50,038 נשים, 44,870 מהן נישאו לראשונה. הגיל הממוצע של נשים שנישאו לראשונה עמד על 24.7, גידול של 2.3 שנים מאז 1980{{הערה|1=[http://www.cbs.gov.il/www/hodaot2011n/11_11_050e.doc Selcted Data for international Women's Day 2011] {{DOC}}}}.
 
ההסדרה המשפטית של הנישואין, ובעיקר של הגירושין, בישראל היא מהמורכבות שבעולם, וישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי המקיימת במקביל שתי ערכאות שיפוט, אזרחית ודתית. הסדרה כפולה זו יוצרת באופן סדיר חיכוכים וכפילויות בין הסמכויות של הערכאות המשפטיות השונות, דוגמת גירושין, משמורת, חלוקת רכוש וירושה. לצד זאת, קיימות בישראל שתי מערכות ייחודיות נוספות להסדרת הזוגיות – מוסד הידועים בציבור ומוסד ברית הזוגיות. בישראל שלושה מסלולי הסדרה מרכזיים המעצבים את מערכת היחסים שבין בני זוג – נישואין, מוסד הידועים בציבור, וברית הזוגיות. לצד אלו, ישנן מערכות מקבילות, דוגמת נישואין בחו"למחוץ לישראל או הסכם [[ברית זוגיות]] בחו"למחוץ לישראל, המעוררות מורכבות מיוחדת{{הערה|שם=קלעי|עו"ד חגי קלעי. שו"ת - נישואין.}}.
 
על בני זוג יהודים המבקשים להינשא בישראל לפתוח תיק נישואין ברבנות. ניתן לפתוח תיק נישואין ללא הגבלת זמן מראש, אך לא יאוחר מ-45 ימים לפני הנישואין. דיני הנישואין בישראל נוהגים על פי ההלכה היהודית. לפיכך, זוגות אשר אסורים על פי ההלכה להינשא, אינם יכולים להירשם לנישואין במסגרת הרבנות. הרישום לנישואין יכול להתבצע בכל לשכת נישואין בארץ. מי מבני הזוג שאיננו תושב המקום, יתבקש להביא עמו לרישום תעודת רווקות ו[[בירור יהדות|אישור יהדות]] מלשכת הנישואין שבמקום מגוריו במטרה לוודא כי המיועדים להתחתן לא נשואים, ושאיש לא יקח לעצמו יותר מאישה אחת{{הערה|1={{קישור כללי|הכותב=המשרד לשירותי דת|כותרת=מידע אודות תהליך רישום הנישואין|כתובת=http://www.dat.gov.il/Nuptials/Pages/Process.aspx}}}}{{הערה|1={{קישור כללי|הכותב=Steve Kroft|כותרת=The Spy Among Us|כתובת=http://www.cbsnews.com/news/former-kgb-spy-jack-barsky-steve-kroft-60-minutes/|תאריך=2015 May 10}}}}. לאחר השלמת כל אלו יש לקבוע פגישה עם [[הדרכת חתנים וכלות|מדריכת כלות או מדריך חתנים]] לצורך היכרות עם [[מסורת (יהדות)|המסורת היהודית]], כללי [[טהרת המשפחה]]. [[עשה לך רב|לבחור רב]] לצורך ביצוע [[חופה וקידושין|החופה והקידושין]] ולתאם מועד לקביעת החתונה עם הרב שנבחר, וזאת בתיאום עם הרב של הרבנות. בסיום החופה, הרב מוסר את מסמכי החופה הדרושים (העתק כתובה, רישיון הרב המחתן, ואישור טבילה מהמקווה) לצורך הוצאת תעודת נישואים ברבנות שבה נפתח את תיק הנישואין.
שורה 34:
לפני 1953 בתי הדין של "כנסת ישראל" היו בעלי הסמכות הדתית לניהול ענייני המעמד האישי בקרב האוכלוסייה היהודית שהייתה רשומה עמם. המצב החוקי שהיה קיים עד אז, בו סמכות בית הדין הרבני לא השתרעה על כל האוכלוסייה היהודית, אלא רק על אלו הרשומים ב"כנסת ישראל", יצר קשיים פוליטיים וקשיים משפטיים שונים. המצב המשפטי הלא ברור וההבטחה הקואליציונית הביאו לחקיקתו של [[חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין)]], תשי"ג-1953. החוק קבע בסעיף 1 כי "ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים." ובסעיף 2 כי "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה".
 
משמעותה של חקיקה זו הייתה כי משנת 1953 ואילך בתי הדין הרבניים הפכו לסמכות הבלעדית הרשאית לערוך את הנישואים והגירושים בקרב האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל. חקיקה זו זכתה לשבחים מפי הציבור הדתי בישראל, ולביקורת חריפה מפי הציבור החילוני בישראל. יוצאי הדופן היחידים לחקיקה היו טקסי הנישואים האזרחיים שנערכים בחו"למחוץ לישראל, הזוכים להכרה בישראל. חקיקה זו נחשבת לבסיס ה[[סטטוס קוו (ישראל)|סטטוס קוו]] בין הציבור הדתי לציבור החילוני במדינת ישראל. חוק זה זכה להגנת המחוקק אף כאשר נחקק [[חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו]], שקבע, בסעיף 10, כי חוק היסוד אינו יכול לפגוע בתוקפו של דין שהיה קיים ערב חקיקתו. בהתאם לכך ה[[חופה וקידושין|נישואים]] וה[[גט|גירושים]] בקרב האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל נמצאים בתחום השיפוט הבלעדי של [[הרבנות הראשית לישראל]], הקובעת אם האדם [[בירור יהדות|אכן יהודי]] בהתאם להלכה. הסטנדרטים של הרבנות והפירושים בסוגיות הללו בדרך כלל משמשים את משרד הפנים הישראלי לצורך רישום של טקסי הנישואים והגירושים שנערכו בישראל. ההגבלות ההלכתיות המיושמות בישראל אוסרות, למשל, על [[כהן]] לשאת [[גרושה]] או [[גיור]]ת (כחלק מ[[איסורי נישואים לכהן]]), על עולה להתחתן ללא ביצוע בירור יהדות ועל אדם שהוריו נישאו בחו"למחוץ לישראל, להתחתן ללא בירור יהדות.
 
אף על פי כן, מדינת ישראל מכירה בטקסי [[נישואים אזרחיים]] או טקסי נישואים דתיים שנערכו מחוץ לגבולות מדינת ישראל. כתוצאה מכך, זוגות רבים אשר אינם רשאים להתחתן בישראל, או זוגות אשר בוחרים שלא להתחתן במסגרת דתית, טסים למדינה אחרת ומתחתנים שם. נכון לשנת 2000, אחד מכל עשרה ישראלים התחתן בחו"למחוץ לישראל, לרוב משום שלא היה רשאי להתחתן בישראל. בקרב 2,230 מן הזוגות שהתחתנו בחו"למחוץ לישראל, שני בני הזוג היו ישראלים, בעוד שבקרב 3,660 הזוגות האחרים בן זוג אחד היה ישראלי והאחר לא{{הערה|{{הארץ|שחר אילן|400 כלות ל-1,000 גברים|1.1146692|18 באוקטובר 2006}}.}}.
 
=== הקהילה המוסלמית ===
שורה 68:
 
===המחלוקות בשאלת הנישואים בישראל===
ההסדר הקיים בנוגע לנישואים בישראל שנוי במחלוקת בכמה היבטים, הנוגעים למעמדם של בני העדות הלא מוכרות וזרמים שונים בתוך העדות, והיעדרם של מנגנונים להסדרת נישואים בין-דתיים או נישואים אזרחיים בישראל. התומכים בהסדר רואים בו הכרח שנועד למנוע את פיצולו של [[עם ישראל]], בעוד מתנגדיו טוענים כי הוא מהווה פגיעה חמורה ב[[זכויות אזרח|זכויות האזרח]]. החוק מכיר רק בחלק מהעדות כעדות שיכולות לנהל טקסי נישואין וגירושין. משכך, בני דתות שונות, ובהם למשל ה[[נצרות פרוטסטנטית|נוצרים הפרוטסטנטים]], אינם יכולים לקיים טקסים כאלה בישראל. בנוסף, ככל שמדובר ביהודים, מאחר שעל הנישואים והגירושים מופקדת [[הרבנות הראשית לישראל|הרבנות הראשית]], בעלת האוריינטציה ה[[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסית]], אין בפועל אפשרות לקיום טקסי נישואין וגירושין בעלי אופי [[יהדות קונסרבטיבית|קונסרבטיבי]] או [[יהדות רפורמית|רפורמי]]. כמו כן, הנחיות מדינת ישראל אינן מאפשרות עריכת טקסי [[נישואים בין-דתיים]], ואוסרות על רשמי הנישואים המוסלמים להשיא מוסלמים ליהודיות ונוצריות ללא שאלה המירו את דתן לאסלאם. כלל זה יכול לעיתים להביא ל[[אבסורד]]: אם אישה יהודיה נישאת לגבר מוסלמי בטקס שנערך על ידי [[קאדי]], הם מוכרים כנשואים על פי הדין המוסלמי (המאפשר נישואים של גבר מוסלמי לאישה יהודיה או נוצרייה ללא צורך בהמרת דתה) אך לא מוכרים כנשואים על פי הדין היהודי. יוצא אפוא, שלפי הדין האישי של הצדדים, שהוא החוק במדינת ישראל לענייני נישואים וגירושין, הגבר נחשב לנשוי בעוד היא נחשבת רווקה{{הערה|שם=מעמד האשה בחברה ובמשפט|פרנסס רדאי, כרמל שלו, מיכל ליבן-קובי, '''מעמד האשה בחברה ובמשפט'''. [[הוצאת שוקן]], 1995}}. למעשה, האפשרויות העומדות בפני בני דתות שונות המעוניינים להינשא הן נישואים בחו"למחוץ לישראל או [[המרת דת]], שהיא הליך שעשוי להיות ממושך (במקרה של [[גיור]]) או בלתי אפשרי (במקרה שמדובר ב[[דרוזים]]).
 
בעיות אלה התגברו במהלך [[שנות ה-90]], כאשר אוכלוסייה גדולה של עולים שאינם יהודים לפי ה[[הלכה]] ואינם משתייכים לאף אחת מהעדות הדתיות המוכרות בישראל, היגרה לישראל במסגרת [[חוק השבות]], והיו מנועים מלהינשא בישראל הן ליהודים והן בינם לבין עצמם. נכון לשנת [[2009]] היו בישראל כ-300,000 אזרחים חסרי מעמד דתי{{הערה|1={{הארץ|תומר זרחין|ועדת השרים לחקיקה אישרה את הצעת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת|1.1271799|19/07/2009}}}}.
שורה 74:
לאורך השנים נשמעו בישראל קריאות לאפשר [[נישואים אזרחיים]], כמקובל ב[[דמוקרטיה|דמוקרטיות]] [[העולם המערבי|מערביות]] אחרות. הסדר כזה יכול לתת מענה לבעיות הנוגעות לבני העדות הלא-מוכרות, בני הזרמים הלא-אורתודוקסיים ביהדות ואלה המעוניינים בנישואים בין-דתיים. בנוסף, יוכלו כך להינשא מי שמנועים להינשא בשל הדין הדתי החל עליהם (כגון [[פסול חיתון|פסולי חיתון]] לפי ההלכה היהודית). בנוסף לטענות הפרקטיות בעד האפשרות לקיים נישואים אזרחיים, מועלות גם התנגדויות למצב הקיים מטעמים עקרוניים, שבעיקרם נסובים סביב הטענה לפיה העובדה שניתן לקיים רק נישואים דתיים מהווה [[כפייה דתית]] ופוגעת ב[[חופש דת|חופש הדת]] וב[[חופש מדת]]{{הערה|שם=גביזון|יואב ארציאלי, [https://www.idi.org.il/media/4448/גביזוןמדן.pdf אמנת גביזון-מדן: עיקרים ועקרונות] עמ' 33}}. לשיטתם של המתנגדים להסדר הקיים, פגיעה זו עומדת בסתירה לסעיף 16(1) של [[ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם]], לפיו זכותם של מי שהגיעו ל[[גיל הנישואים]] להינשא ולהקים משפחה ללא הגבלה שמקורה ב[[גזע (אדם)|גזע]], ב[[לאום]] או ב[[דת]], וכן את [[מגילת העצמאות]], בה נאמר כי מדינת ישראל "תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין"{{הערה|[[אביעד הכהן]], "נישואין כדת משה ו (מדינת) ישראל", בספר: דבורה הכהן ומשה ליסק (עורכים), '''צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל''', מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010, עמ' 43}}. טיעון עקרוני נוסף נגזר מההתנגדות העקרונית לדין הדתי המהותי, ובפרט לדין ההלכתי היהודי. המתנגדים מטעם זה טוענים כי הדין היהודי [[אפליה|מפלה]] נשים במגוון דרכים, בהן [[עגינות]] ודין [[מורדת על בעלה]], שאינם מוחלים באופן זהה על גברים. בנוסף, נשים אינן יכולות לכהן כמסדרות קידושין וכ[[דיינות]] בבית הדין הרבני. לפיכך, [[יוסי ביילין]] כתב שיש למחוק את הכתם של חקיקה דתית מחוקי המדינה.
 
מנגד, רבים אחרים רואים בהסדר הקיים, המחייב קיום נישואים דתיים בלבד באמצעות הרבנות, הכרח לשם שמירה על אחדות עם ישראל. לדברי הרב [[שמואל אליהו]], אם ייצאו הנישואים מסמכותו של בית הדין הרבני, חלק מהעם יינשא בנישואים אזרחיים גם בשעה שאינם מתנגדים לדת באופן עקרוני. לזוגות אלו עשוי להיות בשלב זה או אחר רצון שנישואיהם יחולו 'כדת משה וישראל', ולפיכך יחולו מאליהם [[קידושין#בתלמוד|קידושי ביאה]]. בני זוג אלו שיפרדו בהמשך החיים בהליך אזרחי, לא ידעו שהם נשואים על פי ההלכה, אך צאצאים שיהיו לאישה מגבר אחר יחשבו ל[[ממזר]]ים ופסולים לנישואים. מצב זה יוביל במשך השנים לריבוי ספקות ולפיצול עם ישראל לשתי סיעות שעל פי הדין הדתי אינן כשרות להינשא זו לזו. בדבריו מסתמך הרב אליהו על הכמות ה"מבהילה", כלשונו, של פסולי חיתון המתווספים מדי שנה בקהילות יהודיות בחו"למחוץ לישראל{{הערה|1=[http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=26546 מה הבעיה בנישואים אזרחיים?], תשובת הרב שמואל אליהו וויכוח בעקבותיה, אתר כיפה, כא' באייר תשס"ג}}. [[זרח ורהפטיג]] טען כי ההסדר "מבטיח את השלמות הפיזית של האומה, ואת יציבותה של המשפחה היהודית". לטענתו, "הכנסת נישואים וגירושים אזרחיים עם אפשרות של נשואי תערובת - עלולה לבטל את המושג של מדינה יהודית"{{הערה|1=צבי שינובר ויצחק גולדברג, '''ישראל עם וארץ''', עמ' 324.}}. גם ב[[מכתב הסטטוס קוו]] מ-[[1947]] אומצה גישה זו, ונקבע בו כי "כל חברי ההנהלה מעריכים את רצינות הבעיה וקשייה הגדולים, ומצד כל הגופים שהנהלת [[הסוכנות היהודית|הסוכנות]] מייצגת, ייעשה כל מה שאפשר למען ספק בנידון זה את הצורך העמוק של שלומי הדת, למנוע חלילה חלוקת בית ישראל לשניים". גם ראש הממשלה [[דוד בן-גוריון]], השמיע נימוק זה בדיון בממשלה עם אישורו של [[חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין)]], אף שהוא עצמו נישא בשנת [[1917]] בנישואים אזרחיים{{הערה|[[אביעד הכהן]], "נישואין כדת משה ו (מדינת) ישראל", בספר: דבורה הכהן ומשה ליסק (עורכים), '''צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל''', מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010, עמ' 68}}.
 
לא הכל מקבלים את הטענות בדבר חשש מפילוג עם ישראל. [[ישעיהו ליבוביץ']] טען כי מאחר שעל פי ההלכה נישואים אזרחיים אינם תקפים, ממילא אין חשש מבעילת אשת איש ומממזרות. עוד טען ליבוביץ' כי גם כיום לא ייתכנו נישואים בין מי שכפוף לדיני טהרת המשפחה לבין מי שאינו כפוף להם, ולכן החשש מפילוג מגוחך, כלשונו. כן טען כי הממסד הרבני אינו יכול לבחון את הסוגיה באופן אובייקטיבי, מאחר שיש להם אינטרס בדבר{{הערה|1=[http://213.8.106.62/LEIBOWITZ/leibarticles.asp?id=30 ישעיהו ליבוביץ' על הפרדת הדת מהמדינה]. פורסם לראשונה בירחון "[[בטרם]]", בשנת [[1959]]}}. באשר לטענה בדבר אופיה היהודי של מדינת ישראל, טענה [[רות גביזון]] כי {{ציטוטון|היהודיות של המדינה אינה מחייבת ואינה מצדיקה מונופולין דתי, בוודאי מונופולין אורתודוקסי, על הנישואין}}{{הערה|שם=גביזון}}.
שורה 83:
בפעמים שבהם הובאה בפני בית המשפט העליון עתירה ממנה משתמע בצורה זו או אחרת כי בית המשפט ייצור מוסד של נישואים אזרחיים, סירב בית המשפט לעשות כן, וקבע כי זהו עניינו של המחוקק{{הערה|1=ע"א 373/72 '''טפר נ. מדינת ישראל''' פ"ד כח (2), 7.}}{{הערה|1=בג"ץ 130/66 '''שגב נ. בית הדין הרבני האזורי צפת''', פ"ד כא (2) 505}}{{הערה|1=בג"ץ 693/91 '''אפרת נ. הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים''' פ"ד מז (1), 749}}. במקרה בו ביקש אדם להכריז עליו כ"חסר אמונה דתית", על מנת שבית המשפט יוכל להכיר בנישואיו "על פי [[המשפט המקובל]]", דחה בית המשפט את טענתו{{הערה|1=ע"א 450/70 '''רוגוזינסקי נ. מדינת ישראל''' פ"ד כו (1) 129}}. בפעמים היחידות שבהן התערב [[בג"ץ]], וקבע כי יש להכיר בטקס נישואים פרטי שנערך בין כהן לגרושה, נעשה הדבר תוך הסתמכות על הכלל הדתי שקובע כי נישואים אלו אסורים מלכתחילה אך תקפים{{הערה|1=בג"ץ 81/69 '''רודניצקי נ. בית הדין הרבני''', פ"ד כד (1) 704}}. המשפטן [[אריאל רוזן-צבי]] ראה בהימנעות זו תופעה חיובית, שכן לשיטתו, על בית המשפט להימנע מהכרעה במאבקים אידאולוגים, ולא לפגוע בשלד המרכזי של הדין הדתי שנקבע על ידי המחוקק כהסדר מחייב{{הערה|1=א. רוזן-צבי, "מדינה יהודית ודמוקרטית - אבהות רוחנית, ניכור וסימביוזה - האפשר לרבע את המעגל?" בתוך '''מדינה יהודית ודמוקרטית''', רמות, 1996, עמ' 53}}.
 
עם הזמן התפתחו מספר מוסדות חלופיים שבאו לאפשר לאנשים הנמנעים מחתונה רבנית, או שאינם כשירים להינשא ברבנות, מעמד של זוג נשוי או מעמד דומה לו. החתונה בחוץ לארץ, ובמיוחד ב[[קפריסין]] וב[[פראג]], הפכה לפתרון זמין ונוח לישראלים רבים. כן גילו עורכי הדין כי ב[[פרגוואי]] אין כל צורך בנוכחות במדינה או בזיקה כלשהי אליה על מנת להינשא בה כדין, ו"[[נישואי פרגוואי]]" או "נישואים באמצעות הדואר" הפכו אף הם לטקס מוכר. ממחקר שנערך בנושא{{הערה|1= נורית דוברין, "נישואים של ישראלים בחו"ל וחלקם של עולי ברית המועצות לשעבר בתופעה" '''מגמות''' מד (3), 2006, עמ' 477-506.}} עולה כי בשנת 2000 נישאו בחו"למחוץ לישראל כ-8,100 ישראלים, המהווים כ-9.5% מכלל הישראלים שנישאו באותה שנה. 41% מהישראלים שנישאו בחו"למחוץ לישראל באותה שנה עשו זאת בקפריסין, והאחרים ב[[חבר המדינות]], ב[[ארצות הברית]] ובמדינות אחרות. חלק קטן מאותם ישראלים נישאו לבני זוג שאינם ישראלים, או כאלה הגרים בישראל אבל אינם רשומים ב[[רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול|מרשם האוכלוסין]]. כ-42% מהישראלים שנישאו בחו"למחוץ לישראל בשנת 2000 היו [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים|העולים מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים]] (פי 6 ממשקלם בקרב היהודים הנישאים בישראל). שליש מהם אינם מסווגים לפי דת על פי הגדרת משרד הפנים, ולכן נבצר מהם (ומבני זוגם היהודים, במקרה שישנם) להינשא בתחומי ישראל. למעלה מ-1,200 יהודים ילידי ישראל ויהודיות ילידות ישראל נישאו זה לזו בחו"למחוץ לישראל בשנת 2000, ולפחות חלקם עשו זאת מתוך בחירה. על אף שמרבית היהודים הנישאים בחו"למחוץ לישראל הם רווקים, ישנה נטייה חזקה יותר של גרושים להינשא בחו"למחוץ לישראל. גילם של הנישאים בחו"למחוץ לישראל גבוה יותר מזה של אלה הנישאים בישראל.
 
מעמד ה[[ידוע בציבור]] התפתח אף הוא לכלל מוסד רחב, המעניק למחזיקים בו מגוון זכויות ב[[ירושה]], [[גמלה]], [[חוק הגנת הדייר|הגנת הדייר]] וכיוצא בזה. עם זאת, אין מעמדם של ידועים בציבור שווה למעמד נשואים, ויש תחומים רבים בהם ניתנות זכויות לנשואים שאינן ניתנות לידועים בציבור. כך, למשל, סעיף 39(ב) ל[[חוק שירות ביטחון]] [נוסח משולב] תשמ"ו-1986 קובע פטור משירות צבאי לנשים נשואות; אין פטור דומה לידועות בציבור. יתרה מזו, בעוד שאדם נשוי אינו צריך להוכיח ולהתדיין על היותו נשוי, ידוע בציבור חייב להתדיין באופן פרטני עם רשויות רבות כדי לקבל את זכויות הנשואים. נוסף לכל אלה, מוסד הידועים בציבור מעורר לעיתים בעיות ליברליות, שכן בתי המשפט מחילים לעיתים את מחויבות הנישואים גם על אנשים שלא נישאו משום שלא רצו לקחת על עצמם מחויבות זו{{הערה|1=על בעיה זו ראו ספרו של ד"ר שחר ליפשיץ "הידועים בציבור בראי התאוריה האזרחית של דיני המשפחה", הוצאת נבו תשס"ו}}.
שורה 91:
המשפטנית [[פרנסס רדאי]] סבורה כי המדובר בניסיונות ל"עקיפת החוק בדרך חוקית", וכי הכורח של אזרח לפנות למדינה זרה על מנת להינשא הופכים את הדרכים החלופיות לפחותות ערך. לטענתה "עצם קיום אלטרנטיבות שוליות אלו מצביע נכוחה על חוסר הכבוד כלפי ערכים חילוניים שמפגינה המערכת המשפטית בישראל"{{הערה|1=פרנסס רדאי, היתר ואיסור בנישואין וגירושין, בתוך '''ספר ברנזון, חלק ב' - בני סברה''' הוצאת נבו, 2000}}. בשנים האחרונות התפתחה תופעה של "טקסי נישואים חילוניים". טקסים אלו כשלעצמם אינם מקנים מעמד של זוג נשוי, אלא באים כתוספת לאקט החוקי - נישואים כדת משה וישראל או נישואי חוץ לארץ - אך הם מעניקים ממד אזרחי חילוני לטקס הנישואים, ממד שנעדר ממנו בטקס המקובל על פי הדת. עם עורכי טקסים אלו נמנים [[אברי גלעד]] ו[[יאיר לפיד]].
 
:'''ניסיונות פוליטיים לקדם נישואים אזרחיים-''' הצעות חוק רבות באו לפתור עניין זה ולנסות להסדיר את מעמדם של פסולי החיתון. כך, למשל, בעקבות האירוע שגרר את [[פסק דין האח והאחות]] בסוף [[שנות ה-60]], העלתה סיעת [[הליברלים העצמאים]] הצעה שנועדה להתיר נישואים אזרחיים לפסולי חיתון, והדבר גרם למשבר ממשלתי. מפלגת [[מרצ]] ומרכיביה ההיסטוריים, [[מפ"ם]], [[רצ]] ו[[מפלגת שינוי|שינוי]], הובילו מאבק למען נישואים אזרחיים בישראל במשך זמן רב, אך ללא הצלחה רבה. בעקבות הכישלונות החוזרים והנשנים של ההצעות להנהגת נישואים אזרחיים, ניסחו המשפטנים פרופסור שיפמן וד"ר שחר ליפשיץ הצעה לפיה יוקם מסלול זוגיות אלטרנטיבי שיכונה רישום זוגיות. הצעה זו הועלתה בקווים כללים כבר ב-2002, אך קיבלה תאוצה בשנים שלאחריה. הרקע לכך היה הטענה של רבנים אחדים (בכללם הרב הראשי לישראל, הרב [[שלמה משה עמאר]]) שה[[ניכור]] הרב שיוצר מצב זה לא משרת את האינטרס הדתי הרחב. כחלק מ[[הסכם קואליציוני|ההסכם הקואליציוני]] בממשלתו השנייה של [[אריאל שרון]], דרשה מפלגת שינוי מציאת פתרון חוקי לבעייתם של אלה שאינם יכולים להינשא בישראל. ועדה שישבה על המדוכה הציעה פתרון שאינו זהה לנישואים אזרחיים, והוא [[ברית הזוגיות]]. ועדה זו, שבה היו חברים חברי הכנסת [[רוני בר-און]], [[יורי שטרן]], [[ניסן סלומיאנסקי]] ו[[רוני בריזון]], שייצגו מפלגות מכל הקשת הפוליטית הדתית, משינוי ועד [[מפד"ל]], הגישה [[הצעת חוק]]{{הערה|1=[http://my.ynet.co.il/pic/news/wed/ הנוסח המלא של הצעת החוק - ynet]}} לפיה יתקיים מעמד נפרד של אנשים שבאו ב"ברית זוגיות", שלא ייקרא "נישואים" אך יעניק זכויות וחובות זה כלפי זה וכלפי המדינה, באופן הדומה ככל האפשר לנישואים. הצעת החוק לא הגיעה להליכי חקיקה מתקדמים. המכון הישראלי לדמוקרטיה אימץ, במסגרת פרויקט "חוקה בהסכמה", [[נייר עמדה]] מפורט שנכתב על ידי הד"ר שחר ליפשיץ בנושא ברית הזוגיות, ובו הצעת חוק מפורטת בנושא [http://www.idi.org.il/hebrew/catalog.asp?pdid=558&did=4&hom=4]. גם ועדת החוקה של הכנסת הכריזה שברית הזוגיות הוא הפתרון המועדף עליה במסגרת פרויקט החוקה, אולם בפועל לא ברור מצבו של פרויקט החוקה בישראל. ביולי [[2007]] הגיעו [[שר המשפטים]], [[דניאל פרידמן]], ו[[הרב הראשי לישראל]] [[שלמה משה עמאר]] להסכם על הצעת חוק מוגבלת לנישואים אזרחיים בישראל, אשר תחול על נישואים בין אזרחי ישראל שאינם שייכים לעדה דתית מוכרת{{הערה|{{ynet|נטע סלע ואבירם זינו|"אור ירוק" לנישואים אזרחיים בישראל|3427196|18 ביולי 2007}}}}. ובמרץ 2010 אושר בכנסת חוק ברית הזוגיות בנוסח המצומצם שלו, שמאפשר לחסרי דת להשתתף בברית זוגיות עם חסרי דת אחרים.
 
:'''הכרה חלקית בנישואים אזרחיים-''' עוד בשנת [[1951]] קבע [[בית המשפט העליון]], בדונו בעניין סקורניק, כי גם נישואים מחוץ לישראל, שנערכו בידי בית דין רבני כדת משה וישראל, מוכרים כנישואים בישראל{{הערה|1=ע"א 191/51 '''סקורניק נ. סקורניק''', פ"ד ח 141}}. כן נפסק כי אם לא היה אחד מבני הזוג תושב או אזרח מדינת ישראל בעת הנישואים, והמדינה שבה נערכו הנישואים הכירה בתוקף הנישואים, הרי שעל פי כללי [[משפט בינלאומי פרטי|המשפט הבינלאומי הפרטי]] יש להכיר בתוקף הנישואים. בשנת [[1963]] קבע בית המשפט העליון, בדונו ב[[בג"ץ הנריט אנה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר הפנים|עניין פונק-שלזינגר]], כי על פקיד הרישום ב[[משרד הפנים]] לרשום כנשואים בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים בחוץ לארץ, גם אם בעת הנישואים היו אזרחי מדינת ישראל{{הערה|1=בג"ץ 80/63 '''פונק שלזינגר נ. שר הפנים''' פ"ד יז 225}}. פסיקה זו פורשה באופן טכני וצר, כרישום לצרכים סטטיסטיים בלבד, שאינו מקנה [[מעמד אישי]] של נישואים, שכן אין ברישום כשלעצמו כדי להעיד על תוקפם המהותי של נישואים, והוא מתבצע רק כיוון שהתעודה הזרה המוצגת נחזית לתקפה, ולא מובאות ראיות לסתרה. על כן, השאלה המהותית, דהיינו תוקפם המהותי של נישואים אזרחיים בישראל, המשיכה להוות נושא מחלוקת קשה בין מלומדי משפט ואף שופטים. עם זאת, חרף המחלוקת התאורטית בנושא, פסק הדין בעניין פונק שלזינגר, למרות ניסוחו הטכני לכאורה, מאפשר באופן מהותי לנישאים בנישואים אזרחיים בחו"למחוץ לישראל ליהנות ממגוון זכויות אזרחיות הניתנות להם על ידי הרשויות המנהליות בעקבות הרישום במרשם, בלא שהן טורחות לבדוק את טיב הרישום. בנושא זה חלה התפתחות בפסיקות אחרונות שניתנו על ידי [[נשיא בית המשפט העליון]], [[אהרון ברק]]: ראשית, בפסק דין שעסק בבני זוג מעורבים (כלומר מדתות שונות) קבע ברק שלפחות לעניין [[חוק הירושה]] יש להכיר בהם כנשואים. נוסף על כך, בפסק דין שניתן בנובמבר [[2006]]{{הערה|1={{פס"ד עליון|קישור=03022320.a16|סוג=בג"ץ|עותר=פלונית|משיב=בית הדין הרבני האזורי ת"א-יפו|ניתן ב=21 בנובמבר 2006}}}} קבע ברק כי ההכרה בתוקפם של נישואים אזרחיים שנערכו בחו"למחוץ לישראל היא גם מבחינת הצורה וגם מבחינת המהות ([[משפט עברי|הדין העברי]]), וזאת בעקבות פסיקה של [[בית הדין הרבני הגדול]] במקרה זה עצמו, שקבעה כי די בכך שנישואים אזרחיים נערכו בחו"למחוץ לישראל, על מנת שבית הדין לא יכיר בזכותם של הנישאים בהם להינשא לאחר, שכן המדובר ב"נישואי בני נוח". בפסק דינו קבע ברק כי לבית הדין הרבני הסמכות להתיר נישואים אלו. הכרה זו נדרשת, לדעת ברק, נוכח ההכרה של המשפט הבינלאומי במעמדה של הזכות לנישואים ולחיי משפחה{{הערה|1=עידן יוסף, [http://archive.is/duEk בג"ץ: לרבנים יש סמכות להתיר נישואים אזרחיים] באתר [[חדשות מחלקה ראשונה]], 21 בנובמבר 2006}}.
 
====ברית הזוגיות====
שורה 102:
 
====קיום טקס נישואים שלא דרך הרבנות בישראל====
במדינת ישראל, הדרך היחידה להינשא באופן שיוכר על ידי המדינה היא על ידי קיום טקס דתי המוכר על ידי הערכאה הדתית הרלוונטית (במקרה של יהודים – הרבנות הראשית). קיום טקס חתונה אזרחי, הנפקת תעודת זוגיות, חתימה על הסכם זוגיות וכדומה, כולם יכולים לשמש ראיות משמעותיות ביותר להוכחת היות בני הזוג "ידועים בציבור". יחד עם זאת, טקסים אלו אינם מקנים מעמד של נשואים{{הערה|שם=קלעי}}.
 
====נישואין בחו"למחוץ לישראל====
נישואין בחו"למחוץ לישראל כיום החלופה המרכזית למיסוד קשר הנישואין בישראל, לאלו שאינם יכולים או שאינם מעוניינים להינשא תחת סמכות בית הדין הדתי. מדינת ישראל מכירה לצורך רישום בתעודות נישואין תקפות מחו"למחוץ לישראל, לרבות נישואים של בני אותו המין או נישואין אחרים שלא ניתן לבצעם בישראל{{הערה|בג"ץ 3045/05 בן-ארי נ' מנהל מינהל האוכלוסין, פ"ד סא(3) 564(2006)}}. עבור זוגות הטרוסקסואלים ישנן אפשרויות רבות להינשא מחוץ לישראל, ללא צורך באזרחות זרה, ובכלל זאת האפשרות הנפוצה של נישואין היא בקפריסין. עבור זוגות בני אותו המין ישנו הכרח להתחתן במדינות המאפשרות לזוגות זרים נישואין וכן מאפשרות לזוגות בני אותו המין נישואין. היעדים הנפוצים לחתונות של בני זוג בני אותו המין הם קנדה וארצות הברית. לאחר עריכת טקס הנישואין, ניתן לרשום את הנישואין בישראל. הליך הרישום משתנה ממדינה למדינה, ותלוי בהסכם שבין ישראל והמדינה הזרה בנוגע להכרה בתעודות רשמיות זרות{{הערה|ראו לדוגמה – המדריך המקוצר לחתונה גאה בקנדה - http://www.glbt.org.il/Files/marrigeGuide.pdf}}. בהקשר זה, יצוין כי על אף שמבחינה פורמלית מדינת ישראל מכירה בתעודה הזרה רק לצורך רישום, ואינה מכירה באופן מהותי בנישואין, בפועל בתי משפט מתייחסים לנישואין בחו"למחוץ לישראל באותו האופן שבו הם מתייחסים לנישואין בישראל, ולא מתעוררים קשיים מיוחדים לבני הזוג בשל הנישואין בחו"למחוץ לישראל. כך, נקבע שנישואין תקפים בחו"למחוץ לישראל הם נישואים רלוונטיים לצורך ירושה, חלוקת רכוש, מזונות, ביטוח לאומי וכדומה אף אם הנישואין לא היו אפשריים בישראל{{הערה|בע"ם 9607/03 פלוני נ' פלוני, פ"ד סא(3) 726 (2006); רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(2) 213 (2003).}}{{הערה|שם=קלעי}}.
 
מוסד הידועים בציבור בישראל הוא מהמפותחים בעולם, ובפועל מעניק לבני הזוג את אותן הזכויות כמו לבני זוג נשואים{{הערה|ע"א 2622/01 מנהל מס שבח מקרקעין נ' לבנון, פ"ד נז(5) 309 (2003); רע"א 6854/00 היועץ המשפטי לממשלה נ' זמר (2.7.2003); בג"ץ 5492/07 בוארון נ' בית הדין הארצי לעבודה (19.9.2010).}} ומטיל עליהם את אותן החובות{{הערה|תמ"ש (ת"א) 21910-02-10 ש. נ' מ. (27.8.2013).}}. גם בני זוג בני אותו המין זוכים לזכויות זהות. ישנם מספר תחומים נקודתיים בהם ישנהקיימת אבחנההבחנה ממשית בן בני זוג ידועים בציבור לבין זוגות נשואים. התחום המרכזי בו ישנה אבחנההבחנה על בסיס סטטוס הוא איחוד משפחות והגירה. בן זוג נשוי לישראל זכאי לעבור הליך התאזרחות בן חמש שנים, בעוד שבן זוג ידוע בציבור של ישראל יכול לעבור רק הליך של הפיכה לתושב קבע הנמשך שבע שנים. בהקשר זה, מדינת ישראל אינה מכירה בנישואין של בני זוג בני אותו המין, ומאפשרת לבני זוג נשואים לעבור את התהליך הארוך בלבד. יצוין כי בימים אלו תלויה ועומדת עתירה בבית המשפט נגד האפליה המגולמת בנוהל זה. בהמשך לאמור, ישראלים אשר בני זוגם הם תושבי מדינות המוגדרות כמדינות אויב, או תושבי הרשות הפלסטינית, אינם זכאים להליך של איחוד משפחות כלל. לצד זאת, לסטטוס הנישואין השלכות גם בתחום האימוץ, וניתנת העדפה לזוגות נשואים. יצוין בהקשר זה כי זוגיות של בני זוג בני אותו המין אינה מוכרת כלל לצורכי אימוץ, והם יכולים לאמץ כמאמצים יחידים בלבד{{הערה|ראו פסקה 9 לפסק דינו של השופט ג'ובראן בבג"ץ 566/11 ממט מגד נ' משרד הפנים (28.1.2014).}}. בפועל, עד כה אומץ אדם אחד בלבד על ידי בני זוג בני אותו המין, ללא זיקה גנטית לאחד מההורים המאמצים, והוא אומץ כבגיר ועל בסיס רצונו שלו{{הערה|אמ"צ (ת"א) 34/07 אבן-קמה נ' היועץ המשפטי לממשלה (10.3.2009).}}{{הערה|שם=קלעי}}.
אף שבאופן עקרוני אמורים בני זוג ידועים בציבור לזכות לאותן הטבות ואפשרויות כמו בני זוג נשואים, פעמים רבות הדרישה הבירוקרטית להוכחת הזוגיות גבוהה בהרבה מקום בו מדובר בבני זוג שאינם נשואים. בהקשר זה, בית המשפט העליון הכיר בכנות הקשר של ידועים בציבור אף במסגרות דוגמת מערכת יחסים פתוחה{{הערה|ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי, פ"ד נא(1) 337 (1997).}}, אך בפועל בני זוג ידועים בציבור נתקלים פעמים רבות באי אמון בכנות הקשר ביניהם מקור בו הקשר אינו נאמן לדפוסים הטרונורמטיביים מקובלים{{הערה|שם=קלעי}}.
 
==פירוק קשרי נישואין בישראל==
סיום נישואין כולל שני רכיבים מרכזיים – שינוי סטטוס מנשוי לגרוש, והסדרת העניינים הנלווים לגירושין בהם רכוש ומשמרות. היחס לשני הרכיבים בדין הישראלי שונה.
'''שינוי סטטוס''' - בכל הנוגע לשינוי הסטטוס, הסמכות הבלעדית לדון בבקשה לגירושין נתונה לבית הדין הדתי עבור כל אדם נשוי שאינו חסר דת, וכל זמן ששני בני הזוג משתייכים לאותה הדת. המשמעות היא שגם מי שנישא בחו"למחוץ לישראל יחויב בסיום הנישואין על ידי הערכאה הדתית. עבור זוגות אשר נישאו בחו"למחוץ לישראל או בכל דרך אחרת, ואשר אינם בני אותה הדת, או שנישואיהם אינם מוכרים על ידי הערכאה הדתית, או, אם מדובר בבני זוג שאינם יהודים, אין לשום ערכאה דתית בישראל הסמכות לסיים את הנישואין, ניתן לקיים הליך של התרת נישואין{{הערה|חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), תשכ"ט-1969.}}. אם אחד מבני הזוג משתייך לקהילה דתית מוכרת בישראל, נדרש על מנת לבצע את הליך התרת הנישואין היתר של ערכאת השיפוט הדתית הרלוונטית, המצהיר כי על פי הדת אין צורך בביצוע גירושין דתיים{{הערה|רמ"ש 41782-04-10 פלונית נ' אלמוני (23.3.2011).}}. במקרה בו הנישואין תקפים לפי הדת של אחד מבני הזוג, ההליך יוגש לנשיא בית המשפט העליון אשר יקבע את הערכאה המתאימה להתרת הנישואין. כך לדוגמה, נקבע כי בני זוג נשואים בני אותו המין יהיו רשאים לסיים את נישואיהם בדרך של התרת נישואין אף אם שניהם יהודים, מאחר שאין לנישואין תוקף על פי הדת{{הערה|תה"נ (ת"א) 52224-11-13 פלונים (8.12.2013)}}. הליך של התרת נישואין מתקיים בפני בית המשפט לענייני משפחה. זוגות אשר נכנסו בברית הזוגיות יכולים להגיש בקשה משותפת למחיקה ממרשם ברית הזוגיות ואם אין הסכמה בין בני הזוג לעניין שינוי הסטטוס, יכול כל צד לפנות לבית המשפט על מנת שיורה על מחיקת הזוגיות מהמרשם. שאלת ההכרה בגירושין שנערכו בחו"למחוץ לישראל היא מורכבת ביותר ותלויה בנסיבות. ככלל, אם מדובר בזוג אשר היה רשאי בארץ לקיים הליך של התרת נישואין יוכר פסק הדין הזר המורה על הגירושין בהתאם לכללי הכיבוד ההדדי בין המדינות. כאשר מדובר בזוג שהסמכות לגירושיו נתונה בארץ לערכאה הדתית, על הערכאה הדתית בישראל להכיר בגירושין שנערכו בחו"למחוץ לישראל לצורך הכרה בגירושין בארץ ומתן אפשרות לנישואין מחדש. השאלה האם ניתן לשנות את הרישום בישראל על בסיס תעודת גירושין מחו"למחוץ לישראל אינה ברורה. נראה כי מקום בו הגירושין בוצעו לפני הקניית המעמד בישראל ירשמו הגירושין על פי מסמכי הזהות של העולה החדש. בשונה, ספק אם אדם שכבר רשום כנשוי בישראל יכול לשנות את המרשם על בסיס תעודת גירושין מחו"למחוץ לישראל{{הערה|ה"פ (י-ם) 1366/89 טוביאנה ויסברג מרים נ' טוביאנה חיים קלוד (9.4.1991) שם נפסק כי גירושין משווייץ של יהודים שנישאו בישראל אינם תקפים בישראל נוכח הפגיעה בתקנת הציבור.}}{{הערה|שם=קלעי}}.
 
'''הסדרת העניינים הנלווים לגירושין''' – לצד הגירושין עצמם, ניתן לקיים הליך שעניינו חלוקת רכוש, קביעת משמורת על ילדים והסדרי ראייה, מזונות וכדומה. הליכים אלו יכולים להתקיים בפני הערכאה הדתית או בפני הערכאה הכללית (בית המשפט לענייני משפחה). אם המחלוקת התעוררה במקביל לגירושין, ההכרעה איזו ערכאה תדון בהסדרים האמורים נקבעת על פי השאלה לאיזו ערכאה פנו קודם. מנגנון זה מוכר כ"מרוץ הסמכויות", שבמסגרתו בני זוג מבקשים להביא את עניינם בפני הערכאה הנוחה להם. מרגע שאחת מערכאות השיפוט קנתה סמכות לדון בנושא, ימשך הדיון בפניה בלבד. בהקשר זה, לא די באישור הסכם גירושין על מנת להקנות סמכות לערכאה הדתית, והסמכות נקנית רק עם הערכאה הדתית דנה ופסקה בסוגיה שבמחלוקת{{הערה|בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד סא(1) 259 (2006).}}.
אם המחלוקת לא התעוררה תוך כדי הגירושין, הסמכות היא לבית המשפט לענייני משפחה בלבד, אלא אם הסכימו שני בני הזוג על קיום הדיון בפני הערכאה הדתית. בהקשר זה יודגש כי בני הזוג יכולים להסכים להתדיין בפני הערכאה הדתית רק אם ממילא לערכאה הדתית יכולה להיות סמכות בעניינם. למשל, בני זוג בני דתות שונות אינם יכולים להסכים לדון בעניינם בפני הערכאה הדתית, והערכאה הדתית לא רשאית לדון במחלוקות רכוש, מזונות ומשמורת בין בני הזוג. עוד יודגש כי כיום, על מנת למנוע את ניצול הגט על מנת לסחוט את האישה במישור הממוני, רשאית אישה להביא לפירוק השיתוף הממוני אף בטרם הוגשה בקשה לגט או בטרם אושר הגט{{הערה|סעיף 5א לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973.}}. בהמשך לאמור, באופן עקרוני הדין שחל על הסכסוך הוא הדין הכללי, ולא הדין הדתי, גם אם הדיון עצמו מתקיים בפני ערכאה דתית{{הערה|בג"ץ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מח(2) 221 (1994).}}. בפועל, נוכח שיקול הדעת הרחב של בית המשפט, פעמים רבות הדיון בפני הערכאה הדתית יתבסס על נורמות השאובות מהמשפט הדתי, ולא על בסיס הדין הכללי. שאלה מרכזית שטרם הוכרעה היא האם ניתן בהסכם טרום נישואין לקבוע מראש שלבית הדין הדתי לא תהיה סמכות בכל הנושא להסדרים הנלווים לגירושין. בית המשפט העליון התייחס לסוגיה זו פעמיים והביע את דעתו כי ניתן לקבוע בהסכם בכל מועד לפני הגירושין כי לבית הדין הדתי לא תהיה סמכות לדון בעניינים הנלווים לגירושין{{הערה|בג"ץ 6929/10 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (20.3.2013); בג"ץ 6866/03 וקנין נ' בה"ד הרבני האזורי נתניה (2003); חגי קלעי "סוף מרוץ במחשבה תחילה" עורך הדין 23, 116 (2013).}}. יחד עם זאת, טרם התקבלה הכרעה סופית בנושא, ואין הלכה מחייבת. בפועל, זוגות רבים מוסיפים היום סעיף בהסכם טרום נישואין אשר קובע כי כל סכסוך הנלווה לגירושין ידון בפני הערכאה הכללית ולא בפני הערכאה הדתית.
ידועים בציבור, בין אם קיימו טקס בישראל או בחו"למחוצה לה ובין אם לאו, שלא נרשמו כנשואים, חייבים לקיים באופן פורמלי הליך של גירושין על מנת להיות מסוגלים להתחתן מחדש. בפועל, אין לבתי הדין הדתיים יכולת לדעת על קיומם של היחסים בין בני הזוג, ולמעט אם בני הזוג מבקשים להתחתן פעם שנייה במסגרת הממסד הדתי, הצורך בגירושין דתיים לידועים בציבור אינו מתעורר{{הערה|שם=קלעי}}.
 
שינוי סטטוס מנשוי לגרוש אפשרי רק באמצעות הערכאה הדתית. אם אין לערכאה הדתית סמכות ביחס לבני הזוג ניתן לבצע הליך של התרת נישואין או פירוק של ברית הזוגיות. עניינים הנלווים לגירושין ידונו בפני הערכאה הדתית אם הם צורפו לתביעת הגט ולא התקיים דיון קודם לכן בערכאה הכללית. אם לא צורפו העניינים הנלווים לגירושין לתביעת הגט, ידונו הם בפני הערכאה הכללית, למעט אם הסכימו בני הזוג לקיים את הדיון בפני הערכאה הדתית{{הערה|שם=קלעי}}.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/נישואים_בישראל"