הבדלים בין גרסאות בדף "רודי ויסנשטין"

נוספו 53 בתים ,  לפני 6 חודשים
←‏ביוגרפיה: שיפור קל
(עריכה)
(←‏ביוגרפיה: שיפור קל)
 
==ביוגרפיה==
רוּדי (שמעון רודולף) ויסנשטין נולד ב[[איגלאו]], בחבל [[מורביה]] שב[[צ'כיה]] (אז בתחומי [[אוסטריה]]) בשנת [[1910]]. בשנים 1929–1931 למד בבית-הספר הגבוה למקצועות ה[[גרפיקה]] וה[[צילום]] ב[[וינה|ווינה]]. בשנים 1933–1934 שירת בצבא הצ'כי. בשנת [[1936]] [[העלייה החמישית|עלה לארץ ישראל]]. הוא הגיע לנמל יפו, בידו תעודת [[עיתונאי]] וערכת מצלמות. הוא נסע ל[[קיבוץ]], שהה בו יום אחד והחליט לעבור ל[[תל אביב]]. זמן קצר לאחר [[עלייה לישראל|עלייתו לישראל]], הפך ויסנשטין לאחד הצלמים המובילים בארץ. נחשב לממשיך דרכו של [[אברהם סוסקין]], לצד [[אפרים ארדה]].
 
זמן קצר לאחר עלייתו ארצה הפך ויסנשטין לאחד הצלמים המובילים בארץ, מממשיכי דרכו של [[אברהם סוסקין]] יחד עם [[אפרים ארדה]]. בשנת [[1940]] הקים ב[[כיכר מוגרבי]] בתל אביב, ביחד עם שלושה שותפים, את חנות הצילום הנודעת "המצלמה", שלימים שונתה שמה ל"צלמניה פרי-אור". במהלך השנים פרשו השותפים, והחנות נותרה בבעלות הזוג ויסנשטין. ב"[[הצלמניה|צלמניה]]" הצטלמו רבים מראשי [[היישוב]] וראשי המדינה. בנוסף, הרבה לצלם את נופי ארץ ישראל.
 
כבר ב-[[1936]] הספיק ויסנשטין לצלם תמונות של רחובות תל אביב ושכונותיה, הווי עירוני, המוזיאון הראשון, תעמולה לאומית, חיפוש נשק אצל ערבים בזמן ה"מאורעות", הלווייתו של [[מאיר דיזנגוף]], שנפטר בספטמבר אותה שנה, אוניות עולים, הקונצרט הראשון של [[התזמורת הסימפונית הארץ ישראלית]], סצינות רחוב ועוד. לצד צילום מגויס זה, רווי הלהט הציוני והרומנטי, אשר היה מסממניה של אותה תקופה ואפיין את מרבית עמיתיו למקצוע, ויסנשטין עסק גם בצילום מקצועי עבור [[ארכיטקט]]ים ידועים כמו [[אברהם יסקי]], [[אריה שרון]] ו[[דב כרמי]], תיעד טקסים רשמיים בהזמנת [[ההסתדרות]] ומוסדות אחרים, והפך לצלם הרשמי של התזמורת הפילהרמונית.
 
עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] המשיך לנסוע בארץ, לצלם ולתעד את המפעל הציוני עבור מחלקות ההסברה של המוסדות הלאומיים והקרנות. עיקר מטרתו של צילום זה היה גיוס אנשים וכספים ליישוב הציוני המתפתח, כך שהנופך ההירואי ששלט בתצלומים אלה שירת היטב את מגמותיו של הממסד. עם זאת, תצלומים רבים שערך ויסנשטין לעצמו, גם בעת שצילם מטעם, לא נתפרסמו ותוייקו בארכיונו. הפרטי.
 
ויסנשטין צילם רפוטרטג'ות שנועדו ללוות אירועים חדשותיים מהארץ, שהופצו בעיקר בקרב הקהילות היהודיות בחו"ל על ידי [[הסוכנות היהודית]], [[קק"ל]], [[קרן היסוד]], [[ויצו]] וכו', ובאמצעות סוכנים בהולנד ובארצות הברית. הוא שוטט ברחבי הארץ וצילם בין היתר יישובים חדשים שעלו לקרקע (בין היתר, את ייסודה של [[חניתה]] ב-1938, אותה צילם בשלושה מועדים שונים שציינו את תהליכי העלייה לקרקע וההתיישבות), את [[העלייה החמישית]], ה"מאורעות" בתל אביב, את התפתחות הבנייה בעיר ובארץ כולה (בעיקר בהזמנת חברת "[[רסקו]]", שפעלה בתחילתה במסגרת הסוכנות היהודית ונהפכה בהמשך לחברת בנייה פרטית).
 
זמן קצר לאחר עלייתו ארצה הפך ויסנשטין לאחד הצלמים המובילים בארץ, מממשיכי דרכו של [[אברהם סוסקין]] יחד עם [[אפרים ארדה]]. בשנת [[1940]] הקים ב[[כיכר מוגרבי]] בתל אביב, ביחד עם שלושה שותפים, את חנות הצילום הנודעת "המצלמה", שלימים שונתה שמה ל"צלמניה פרי-אור". במהלך השנים פרשו השותפים, והחנות נותרה בבעלות הזוג ויסנשטין. ב"[[הצלמניה|צלמניה]]" הצטלמו רבים מראשי [[היישוב]] וראשי המדינה. בנוסף, הרבה לצלם את נופי ארץ ישראל.
 
לצד עיסוקו בצילום חיי המדינה, דיוקנאות של אישים ופוליטיקאים, הווי תרבותי וצילומי אופנה, אהבתו הגדולה של ויסנשטין הייתה לנופי הארץ אותם תיעד בכל הזדמנות. תקופה מסוימת אף עבד כ[[מדריך תיירים]] וניצל את הטיולים שתידרך למטרות צילום.
 
[[מדיניות הצנע]] שהונהגה בארץב[[ישראל]] בשנותיה הראשונות של המדינה עקב [[העלייה ההמונית]] וגידולה המהיר של האוכלוסייה, צימצמה את רמת הצריכה לטובת יעדים לאומיים חיוניים. תקופה זו תועדה בעין מצלמתו של ויסנשטין: החל בתצלום נאומו של [[דב יוסף]] - שר האספקה והקיצוב - שנערך בבית "[[דבר (עיתון)|דבר]]" וכלה בשביתת עובדי הפלדה.
 
ויסנשטין צילם את [[קונצרט]] הפתיחה של "התזמורת הסימפונית הארץ ישראלית" (לימים [[התזמורת הפילהרמונית הישראלית]]), בניצוחו של [[ארתורו טוסקניני]], ותצלומיו פורסמו ברחבי תבל. בעקבות זאת הפך לצלם הקבוע של התזמורת. כמו כן מונה לצלם הרשמי של ה[[או"ם]] בארץ ישראל. בנוסף, צילם את התצלום המפורסם של טקס [[הכרזת העצמאות]] בשנת [[1948]]. לשאלה מדוע לא צילם את הקהל שר את "[[התקוה]]" ענה "באותו רגע לא הייתי צלם, עמדתי דום ושרתי ובכיתי עם כולם ביום המרגש של חיי". בעת עיצוב ה[[שטר כסף|שטר]] של עשר [[לירה ישראלית|לירות ישראליות]] נבחר [[פורטרט עצמי]] של ויסנשטין כמודל ל[[גרפיקאי]] שעיצב את השטר.
חנות הצילום של ויסנשטין, "[[הצלמניה]]", סיפקה תצלומי פורטרטים לכל דורש, ואביזרי צילום שונים לחובבים. לאחר מותו המשיכה אלמנתו מרים בניהול החנות אשר פועלת עד היום ומשמשת כארכיון של עבודותיו.
 
ויסנשטין נפטר בשנת [[1992]]. הוא היה נשוי למרים ארנשטיין, אותה פגש בתל אביב זמן קצר לאחר עלייתו ארצה, ואב לשלושה.
 
==הנצחה==